שותים את המים של החמוצים? זה הרגל שכדאי לכם להפסיק | ד"ר מאיה רוזמן

אני מודה שאת המים של המלפפונים החמוצים אני שופכת לכיור עוד לפני שאני אוכלת את המלפפון הראשון, אבל מתברר שיש אנשים שעושים בדיוק ההפך, ושותים אותם בכוונה.

האם יש לכך בסיס מדעי? בחלק מהמקרים כן, אבל היתרונות מוגבלים למדי. הנה חמש סיבות למה אני מעדיפה להשאיר את הנוזלים בצנצנת.

כמויות גדולות של נתרן

המים של המלפפונים החמוצים מכילים בדרך כלל כמות גדולה של מלח. הריכוז משתנה בין המוצרים ובין שיטות הכבישה. כוס של מים מצנצנת של מלפפונים חמוצים מכילה בערך 2,500 עד 4,500 מ"ג נתרן בכוס, תלוי בריכוז המלח שהוסיפו.

לפי ארגון הבריאות העולמי, מומלץ למבוגרים לצרוך פחות מ-2,000 מ"ג נתרן ביום, כמות ששווה לכ-5 גרם מלח. בפועל, הצריכה הממוצעת בעולם היא יותר מכפולה, כ-4,300 מ"ג נתרן ביום.

זה לא משקה אידיאלי להתאוששות אחרי אימון

הטענה הנפוצה היא שהנתרן שבמי החמוצים מחזיר לגוף אלקטרוליטים שאבדו בזיעה. נתרן אכן חשוב לשמירה על מאזן הנוזלים בגוף, ובפעילות גופנית ממושכת עם הזעה רבה יש לפעמים צורך להחזיר גם נתרן ולא רק מים, אבל ברוב האימונים הרגילים אין צורך בתוספת מיוחדת של מלח. שתיית מים ואכילת ארוחה רגילה מספיקות לרוב האנשים. במחקרים שבדקו שתיית כמויות קטנות של מי חמוצים, לא נמצא שיפור מהיר ומשמעותי בריכוז האלקטרוליטים בדם.

החומציות עלולה להזיק

חלק גדול מהמלפפונים החמוצים המסחריים נכבשים בתמיסה שמכילה חומץ, מלח ולעיתים גם סוכר ותבלינים. החומץ מכיל חומצה אצטית, ויש מחקרים שמצביעים על כך שהוא עשוי למתן במידה מסוימת את העלייה ברמות הסוכר אחרי ארוחה עשירה בפחמימות.

אבל אין צורך לשתות מי חמוצים כדי לצרוך חומץ. שתייה תכופה של נוזלים חומציים עלולה לתרום לשחיקה של אמייל השן, ואצל אנשים שסובלים מצרבות או מריפלוקס היא עלולה להחמיר את התסמינים. מי שאוהב את הטעם החמוץ יכול להוסיף מעט חומץ לסלט, במקום לשתות את נוזל הכבישה.

לא כל מלפפון חמוץ מכיל חיידקים מועילים

חשוב להבחין בין שני סוגים של מלפפונים חמוצים. הראשון הוא מלפפונים שעברו תסיסה טבעית במים ומלח. בתהליך הזה חיידקי חומצת חלב מפרקים חלק מהסוכרים שבמלפפון ומייצרים חומצה לקטית, שאחראית לטעם החמוץ ולשימור המזון.

השני הוא מלפפונים שנכבשו בתמיסה שמכילה חומץ. כאן החומציות מתקבלת מהחומץ שמוסיפים, בלי צורך בתסיסה של המלפפונים עצמם. במלפפונים שעברו תסיסה טבעית ולא פוסטרו לאחר מכן נשארים חיידקים חיים, אבל שימו לב: לא כל חיידק שנמצא במזון מותסס נחשב לפרוביוטי.

כדי להגדיר חיידק כפרוביוטי צריך לזהות את הזן, לדעת מה הכמות שלו ולהוכיח במחקרים שיש לו השפעה בריאותית חיובית. גם אם מדובר במלפפונים מותססים, אין הוכחה ששתיית הנוזל שלהם משפרת את בריאות מערכת העיכול.

היתרון נגד התכווצויות שרירים עדיין לא הוכח מספיק

במחקר קטן שפורסם בשנת 2010 גרמו לנבדקים מיובשים להתכווצות שריר באמצעות גירוי חשמלי, והשוו בין שתיית מים לשתיית כמות קטנה של מי חמוצים. התוצאה הייתה מפתיעה: מי החמוצים קיצרו את משך ההתכווצות בכ-49 שניות בממוצע בהשוואה למים.

אבל לטענת חוקרים אחרים, ההשפעה הייתה מהירה מדי מכדי שאפשר יהיה להסביר אותה בספיגת הנתרן ובהשלמת האלקטרוליטים שאבדו. עדיין אין מספיק ראיות לכך שההשפעה זהה גם בהתכווצויות שרירים שמתרחשות במהלך פעילות ספורטיבית.

אז לשפוך או לשתות?

לדעתי, לשפוך. לא מפני שכמות קטנה של מי חמוצים מסוכנת לאדם בריא, אלא מפני שאין שום סיבה בריאותית טובה להפוך אותם למשקה קבוע.

בפעילות ספורטיבית ממושכת במיוחד, בחום או עם הזעה רבה, ייתכן צורך בתוספת נתרן, אבל הכמות צריכה להיות מותאמת לאובדן הנוזלים והמלחים.

ומי שאוהב מלפפונים חמוצים? שיאכל את המלפפון.