לפי דיווח באתר החדשות הערבי "ארם ניוז", חוקרים שבדקו אריזות נודלס חד־פעמיות גילו כי גם כוסות שנראות עשויות מנייר מכילות לעיתים שכבת פלסטיק פנימית, שנועדה למנוע חדירת נוזלים ולשמור על יציבות האריזה. החשש הוא שכאשר מוזגים לתוכן מים בטמפרטורה גבוהה, חלקיקים זעירים עלולים להשתחרר מהציפוי ולעבור לנוזל.
המחקר, שפורסם באוקטובר 2026 בכתב העת המדעי Journal of Food Composition and Analysis, בחן 20 דגימות של נודלס בעשר אריזות מסחריות שונות מסין, יפן, קוריאה הדרומית ותאילנד. החוקרים מזגו לכלי האריזה מים בטמפרטורה של 95 מעלות צלזיוס, במטרה לדמות את תהליך הכנת המנה. בבדיקות התגלו חלקיקי מיקרופלסטיק בכל הדגימות, בכמות ממוצעת של כ־318 חלקיקים לכוס, עם שונות בין המוצרים שנבדקו.
יותר מאלף חלקיקים בשבוע?
בין החומרים שזוהו היו פוליאתילן ופוליפרופילן, שני סוגי פלסטיק נפוצים המשמשים לייצור אריזות ומוצרים חד־פעמיים. החוקרים מעריכים כי חלק מהחלקיקים מקורם בציפוי הפולימרי המוצמד לשכבת הנייר של הכוסות. על בסיס תוצאות הניסוי והרגלי הצריכה שנבדקו, העריכו החוקרים כי אנשים שאוכלים נודלס בכוסות חד־פעמיות בתדירות גבוהה עשויים לבלוע יותר מאלף חלקיקי מיקרופלסטיק בשבוע ממקור זה בלבד. עם זאת, מדובר בהערכה המבוססת על נתוני הניסוי, ולא במדידה ישירה של חשיפה בגופם של צרכנים.
הממצאים מצטרפים למחקרים קודמים שבחנו מעבר של חלקיקי פלסטיק מאריזות מזון ומשקה, בין היתר מכוסות קפה חד־פעמיות וממכלים המיועדים לחימום. אחד הגורמים הנבדקים בהקשר זה הוא השפעת הטמפרטורה על התפרקותם או שחיקתם של חומרים פלסטיים. הסוגיה מעוררת עניין גובר בקרב חוקרים, בעיקר בשל השימוש הנרחב באריזות חד־פעמיות והאפשרות לחשיפה חוזרת לחלקיקים זעירים לאורך זמן.
לצד הממצאים, עולות שאלות באשר למידת הדמיון בין תנאי הניסוי לאופן שבו צרכנים מכינים נודלס בבית. במהלך המחקר הושארו המים בכוסות במשך כ-35 דקות, ולאחר מכן נוערו האריזות בחוזקה ותכולתן עורבבה. מדובר בזמן ממושך משמעותית מהוראות ההכנה המקובלות, שלרוב כוללות המתנה של שלוש עד חמש דקות בלבד.
המשמעות היא שהחשיפה הממושכת לחום והטלטול עשויים להשפיע על כמות החלקיקים שנמצאה, ולא בהכרח לשקף את הכמות המשתחררת בהכנה רגילה. גם שאלת הזיהום המעבדתי נותרת משמעותית. החוקרים זיהו חלקיקים בדגימות הביקורת וניסו להביא זאת בחשבון בחישוביהם, אך עצם האפשרות לחדירת חלקיקים מהסביבה מדגישה את הקושי במדידה מדויקת של מיקרופלסטיק.
לפיכך, אף שהמחקר מצביע על מקור אפשרי נוסף לחשיפה לחלקיקי פלסטיק, אין בממצאיו כדי לקבוע שכוסות נודלס חד-פעמיות מסוכנות לבריאות או שצריכתן בתנאים רגילים מובילה לחשיפה זהה לזו שנמדדה בניסוי.
מה באמת ידוע על הסיכון הבריאותי?
חלקיקי מיקרופלסטיק כבר זוהו במחקרים שונים בדגימות ביולוגיות וברקמות אנושיות. מחקרי מעבדה ובעלי חיים מצאו קשרים אפשריים בין חשיפה לחלקיקים מסוימים לבין תגובות דלקתיות, עקה חמצונית ופגיעה בתהליכים תאיים. אלא שהמעבר מממצאים ניסיוניים למסקנות על נזק בריאותי בבני אדם עדיין רחוק מלהיות חד־משמעי. לא הוכח שצריכת נודלס בכוס חד־פעמית גורמת למחלות מסוימות, וגם לא נקבע מהי רמת החשיפה שממנה מתחיל סיכון בריאותי משמעותי.
רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) מציינת כי הראיות המדעיות הקיימות אינן מוכיחות שרמות המיקרופלסטיק שהתגלו במזון גורמות לנזק בריאותי בבני אדם. גם הרשות האירופית לבטיחות מזון (EFSA) מדגישה כי עדיין חסר מידע לצורך הערכה מקיפה של הסיכונים האפשריים.
בינתיים, החוקרים קוראים להמשך בדיקת חומרי האריזה ולפיתוח חלופות שיצמצמו את מעבר החלקיקים למזון. עבור הצרכנים, הממצאים מעלים שאלה רחבה יותר: עד כמה החומרים שבאים במגע עם המזון שלנו משפיעים על מה שאנחנו מכניסים לגוף, גם כאשר האריזה נראית תמימה לחלוטין?
התרעות פיקוד העורף