במסגרת פרק הזמן המדובר, 480 (5.6%) מהמשתתפים פיתחו מחלת לב כלילית שהתבטאה בהתקף לב או בתעוקת חזה, כשהממצא הבולט הוא שחולים שפיתחו מחלת לב כלילית סבלו מירידה מהירה יותר בתפקודם הקוגניטיבי לאחר שאובחנה אצלם מחלת הלב.
למשל, לחולים שסבלו מתעוקת חזה נרשמה ירידה משמעותית במבחני התמצאות בזמן (כמו היכולת לקבוע במדויק את התאריך הנוכחי ואת היום בשבוע). ואילו חולים שעברו התקף לב הפגינו ירידה משמעותית במבחנים של זיכרון מילולי ושטף מילולי לאחר התקף הלב. כמו כן, הם סבלו מהידרדרות קוגניטיבית חדה יותר.
מחלת לב כלילית היא מצב של ירידה באספקת דם לשריר הלב בגלל היצרויות בעורקים הכליליים - עורקים המספקים דם ללב. כתוצאה מהירידה באספקת הדם לשריר הלב, נפגע תפקוד הלב עד כדי התקף לב.
לדברי ד"ר יצחק אבנד, קרדיולוג מומחה המשמש סמנכ"ל רפואה בחברת שחל: "הדמנציה (שיטיון) הולכת ונעשית נפוצה עם הזדקנות האוכלוסייה. המצבים השכיחים ביותר הם מחלות ניווניות של מערכת העצבים המרכזית, כדוגמת אלצהיימר, ודמנציה וסקולרית, הנובעת מפגיעה נרחבת בכלי הדם הקטנים המזינים את רקמת המוח. ראוי לציין שגורמי סיכון רבים לדמנציה משותפים גם להתפתחות מחלת לב כלילית, בהם השמנה, סוכרת, דיכאון, בדידות חברתית, היעדר פעילות גופנית ועישון".
"אומנם אין כיום תרופה ממשית במרבית המצבים של דמנציה, אבל קיימת חשיבות רבה למודעות לנושא כדי לאתר את הפגיעה הקוגניטיבית הקלה והמוקדמת בחולים שאובחנו כסובלים ממחלת לב כלילית", הוא מוסיף. "במקרים רבים, גם באמצעות טיפול בגורמי הסיכון, וגם בהתערבות סביבתית והתנהגותית, ניתן לעכב את התפתחות הליקוי הקוגניטיבי ולאפשר תפקוד, הן גופני והן קוגניטיבי לאורך זמן".
התרעות פיקוד העורף