לפני 6.5 שנים בנו של אברהם דיקמן, בני, חלה בפתאומיות בסוכרת סוג 1. כמה ימים לאחר שחגגו לו בר מצווה, הוריו של בני החלו להבחין שמשהו אינו כשורה. "זיהינו אצל הבן שלי עייפות וחולשה, פתאום שמנו לב שהוא שותה המון ונכנס לשירותים לעיתים תְּכוּפוֹת. הלכנו לרופא, שבבדיקה ראשונית הבחין שהייתה ירידה של 10 אחוזים במשקלו, והפנו אותנו לבדיקת סוכר פשוטה אצל האחות", סיפר אברהם. בבדיקה הזו החל מסע ארוך ששינה את חייהם.
"מד הסוכר הראה ערך כל כך גבוה שבכלל לא ניתן היה לראות אותו על המכשיר. הפנו אותנו מיידית לבית חולים", סיפר דיקמן, והוסיף כי מנקודה זו "נכנסנו - אני, אשתי והבן, שהיום כבר בן 19.5 - לעולם הסוכרת. מאותו רגע הבנו שהחיים שלנו השתנו, וגם הוא הבין - שהוא הולך להיות תלוי באינסולין כל חייו".
מטרת הניטור הבלתי פוסק היא פשוטה - להגיע לאיזון. "המטרה של הסוכרתי זה להיות בטווח ערכים נורמלי של סוכר בגוף", סיפר דיקמן, שלאור מחלת בנו הפך את הסוכרת לעיקר חייו, במטרה להקל עליו ועל חולים אחרים. אבל האיזון הזה לא תמיד מושג בקלות, והוא דורש מחולי סוכרת, גם אם הם עדיין ילדים, מעקב קבוע ובלתי פוסק. המטרה של דיקמן היא לאפשר לחולים האלה לקבל פיתוחים טכנולוגיים שיקלו על חייהם, אבל המאבק הזה נתקל לא פעם בקשיים מתסכלים.
"לאורך השנים התפתחו כל מיני עזרים שמסייעים לחולי סוכרת לנטר את עצמם", מספר דיקמן, "יש בדיקת סוכר פשוטה שעושים בבית באמצעות דקירה, ויש סנסור - מד סוכר רציף - שהולכים איתו כל הזמן. במקביל, בגלל שאי אפשר לקחת אינסולין מהפה אלא רק בזריקה, פותחו מזרקים בצורת 'עטים' שהם מאוד נוחים, ההזרקה לא כואבת כבר, המחט כל כך דקה ולא מורגשת".
וזה לא הכל. חולי סוכרת צריכים רמות שונות של אינסולין לפי רמות הגלוקוז בדם, "אז ייצרו כמה סוגי אינסולין, שהשונות שלהם זה משך ההתפרקות שלהם". דיקמן הוסיף כי חולי סוכרת בדרך כלל מזריקים אינסולין פעם אחת ביממה שהוא הבסיס, וחלק מהחולים נאלצים ליטול גם לפני הארוחה אינסולין עבור האוכל שהם עומדים לאכול, וכך "החיים של סוכרתיים מלאים בחישובים". עוד פיתוח שמקל על חייהם של חולי סוכרת הוא משאבת אינסולין - כמו אינפוזיה קטנה שמזריקה אינסולין באופן רציף, וניתן ללחוץ כשצריך עוד.
אבל למרות כל היתרונות האלה, הלבלב המלאכותי לא זמין לרוב חולי הסוכרת. "הובלנו מאבק מאוד עיקש עם הפגנות מול ועדת סל התרופות, וכל פעם נדחינו מחדש. השנה אישרו את הלבלב המלאכותי עבור קבוצה קטנה של מטופלים, זה בהחלט חשוב אבל הדרך עוד ארוכה להנגיש את הטכנולוגיה לחולים נוספים", מספר דיקמן, "המטרה היא שלכל סוכרתי סוג 1 תהיה את הנגישות לטכנולוגיה הזו שיכולה לעשות אותו כמעט בריא".
"התסכול שלנו שזה לא נכנס למערכת גרם לי ולעוד חבר לעשות מימון המונים, לאנשים שלא יכולים לקבל את הטכנולוגיה במסגרת הסל. הטכנולוגיה הזו עולה בערך 20 אלף שקל, והצלחנו לגייס מספיק עבור למעלה מ-10 אנשים והם מדווחים על שינוי עצום", מספר דיקמן, "אנחנו רוצים להנגיש את הטכנולוגיה הזו להמונים".
מלבד המאבק שלו להנגשת הטכנולוגיה עבור חולי סוכרת, דיקמן מנהל קהילה של חולי סוכרת באמצעות קבוצת וואסטאפ. למרבה המזל, לצד התמיכה שמציעים דיקמן וחבריו, עולם התרופות והטכנולוגיה עבור חולי סוכרת הולך ומתפתח - וזו כבר סיבה לאופטימיות.
התרעות פיקוד העורף