השופט בדימוס מנחם הכהן, אשר קרוי על שמו של דודו שנהרג יחד עם סבו במלחמת השיחרור, שוחח עם בן כספית וינון מגל ב־103fm, וגולל הסיפור המשפחתי המורכב.
"התנתקתי ממך ובעיקר מעצמי": ציפי לנקיס זהר כותבת לאחיה, צבי לנקיס
אח שכול מספר: "הייתי אחיו הקטן ועכשיו אני יותר גדול ממנו" | האזינו
"זה סיפורה של אמי, שהיא היום בת 92. במלחמת השחרור, היא שכלה את אביה ואת אחיה. כלומר, סבתי איבדה בעל ובן. הסיפור עם על דודי מנחם, שאני קרואי על שמו. הוא היה מפקד בכיר בפלוגות הימיות של הפלמ"ח והוא השתתף בכיבוש כיבוש טנטורה. דודי נפגע במהלך הפעולה, רופא ואחות טפלו בו, אבל בסוף הוא נפטר", פתח וסיפר.
"בחורה ירושלמית בת 17, שהוריה שלחו אותה לנוח מהמעצור על ירושלים אצל הדודים בנווה ים, התעוררה באמצע הלילה מהיריות, יצאה יחפה לחוף הים וראה את רגע פטירתו של דודי מנחם. היא חזרה לחדר נסערת, היה לה כנראה כישרון ציור והיא ציירה את זה. כשהמלחמה הסתיימה והיא חזרה לירושלים, היא ואמי הופכות לחברות טובות, בלי לדעת שהחברה הטובה שלה ציירה את אחיה", הוסיף.
בהמשך, עוד סיפר: "לימים, הציירת הצעירה הפכה להיות ציירת ספרי ילדים מפורסמת, הרבה שנים היא הייתה מנהלת אגף הנוער במוזיאון ישראל. באופן מקרי לחלוטין, יום אחד היא הזמינה את אמי, אך אמי אמרה לה שהיא לא יכולה להגיע כי יש לה הזכרה בטנטורה לאח שלך".
"כך חברתה סיפרה לה שהיא ציירה את רגעיו האחרונים, וביקשה ממנה שתבוא לראות. היא גם נתנה את הציור במתנה לאימא, לפני כמה שנים אימא מסרה את הציור למוזיאון הפלמ"ח. בהתחלה כעסתי, אבל עכשיו אני חושב שזה צעד נבון. היום אימא בסדר, יש לה בעיה בעין, אבל היא רוצה לנצח", סיכם הכהן.
סייע בהכנת הכתבה: דוד זבולוני 103fm