ימים ספורים לפני יום העצמאות קיבל טל גולדברשט טלפון. על הקו היה גן ארז, מומחה לגילוי מתכות, שסיפר לו כי מצא דיסקית צה"לית של אביו, שמואל גולדברשט ז"ל, שנפטר לפני שנתיים בגיל 83. "אבי היה בן אדם רב מעשים, היה לוחם", הוא מספר. "אבא היה בגדוד מרגמות מוצנח, היה מסופח לצנחנים. באיזשהו מקום הרגשתי כאילו קיבלתי דרישת שלום מאבא. הבן שלי עומד להתגייס באוגוסט ליחידה קרבית, ואבקש מאמא שלי שתאשר לו לקחת את הדיסקית הזו איתו לשירות".
הדיסקית של גולדברשט נמצאה לאחרונה קבורה באדמה בחורשה ליד רחובות, על ידי ארז וחברו לתחביב, איגור לוקטיאונוב, יחד עם עוד כ־160 דיסקיות של חיילי צה"ל נוספים, שבימים אלה מנסים לאתרם דרך קבוצת הפייסבוק "קלוז'ר - חיפוש מכרים מהעבר שלך". "הדיסקית של אבא נמצאה בין המון דיסקיות אחרות של חיילים מתקופות שונות", אומר גולדברשט. "אולי מישהו זרק אותן, הסיבה לא ידועה, אנחנו רק משערים. אף אחד לא יודע מה קרה, אבל לא משנה מה הסיבה - אותנו זה מאוד ריגש".
"אנחנו הולכים עם גלאי מתכות לאתרי מורשת, לאתרים היסטוריים בארץ, מחפשים ותורמים את המציאות למוזיאונים, לארכיונים ולמרכזי מבקרים", מספר ארז, 51, שמנהל את קבוצת הוואטסאפ Minelab Israel, שבה חברים 360 איש שהמשותף להם הוא תחביב גילוי מתכות.
"בתחביב הזה כל אחד נמשך למשהו אחר. יש כאלה שמחפשים זהב, תכשיטים, ואילו אנחנו מחפשים פריטים היסטוריים מתקופת מלחמות העולם הראשונה והשנייה וממלחמות ישראל. התחלתי עם זה בגיל 10. גרתי אז בארצות הברית. יום אחד הלכתי עם אבא שלי לחוף ים, ראיתי אנשים עם מכשיר משונה, שאלתי את אבא מה הם עושים. כיום אני גם יבואן של הגלאים האלה לגילוי מתכות וגם מלא תשוקה לתחביב".
לפי ארז, בארץ יש אלפי חובבים של הדבר. "הכמיהה כאן היא כמו של דייג", הוא מסביר. "דייג לא תמיד תופס דגים. אנחנו יוצאים בשביל לחפש, לא בשביל למצוא. כמו כן, לפעמים מצפים לגלות X, אבל מגלים Y. למצוא משהו שלא ציפית לו - זה מאוד חזק. בימי שישי אני מארגן חיפושים. אני מודיע על כך בקבוצת הוואטסאפ ויוצאים לדרך. התשוקה היא קודם כל למומנט ההפתעה, לא לדעת מה תמצא, וגם כמובן הסיפוק הוא למצוא דברים באדמה שבסופו של דבר הופכים לפריטי תצוגה במוזיאון".
הפתעה לאבא
עד כה, מבין 160 הדיסקיות שנמצאו, נוצר קשר עם כ־20 מבעלי הדיסקיות או קרובי משפחתם. "בינתיים הדבר היחיד שמשותף לאלה שמצאנו הוא שהיו אלה חיילים מבסיס תל נוף", מספר ארז. "הרוב היו בנ"מ, אבל לא רק. היה למשל אחד שרק עשה שם קורס צניחה. גם הפרשי השנים מדהימים, יש אנשים בני 60 עד 80. אין לי שום מושג איך הדיסקיות הגיעו אל מתחת לאדמה. הפעלתי את מיטב המוחות, בינתיים יש רק השערות. יש עוד עבודה רבה לפנינו, כאשר כמובן המטרה היא להצליח להצליב פרטים ולזהות את כל בעלי הדיסקיות".
בינתיים ארז כבר חווה כמה מפגשים מרגשים. "הגיע אליי למשל קצין צה"ל עם מדים בדרגת סרן", הוא מספר. "הקצין סיפר לי על סבא שלו, שכבר נפטר, ושם את הדיסקית של הסבא שנתתי לו יחד עם הדיסקית שלו, ואמר: 'שתיהן יהיו על הצוואר שלי עכשיו'. פגשתי גם נכדים נוספים שמאוד התרגשו להחזיק ביד דיסקית של סבא שלהם".
בימים האחרונים ארז הגיע לביתו של מאיר ערק, 80, מרמלה, ושם לו על הצוואר את הדיסקית שלו. "בהתחלה התקשרו אליי", מספרת רוחמה משאל, בתו של ערק. "גן אמר שנמצאה דיסקית של אבא, שהוא רוצה לבוא ולהעניק לו אותה. עשינו הפתעה לאבא שלי. אמרתי לו שמעיריית רמלה רוצים לבוא ולעשות צילומים ליום העצמאות של אזרחים ותיקים שהיו בצה"ל. ואז גן הגיע אלינו עם בנו. זה היה מרגש מאוד".
"הייתי מופתע", מספר ערק, ששירת בין היתר בתל נוף. "אין לנו מושג איך הדיסקית הגיעה אל מתחת לאדמה. זה היה מפתיע ומשהו מאוד נחמד לקראת יום העצמאות".
"זה מאוד ריגש אותי", מספר גם ניב זיסרמן, שלקח מארז את הדיסקית של סבו, דוד קזולה ז"ל, שנפטר לפני יותר מ־15 שנים. "לא מדברים יותר מדי על אנשים שנפטרו, וכל דבר כזה שמעלה זיכרון הוא מאוד מרגש. גם סבתא שלי מאוד התרגשה ושמה את הדיסקית ליד התמונה של סבא. זה סוג של קול מהעבר. סבא שירת בנ"מ ואחרי שסיים את השירות הצבאי התנדב למג"ב. לאף אחד אין מושג איך הדיסקיות הגיעו לשם. הרי גם אם הצבא רצה למשל להיפטר מדיסקיות, אין שום סיבה שישימו אותן מתחת לאדמה. עברו לנו כל מיני השערות בראש, אבל לאף אחד אין באמת מושג. סבא שלי מאוד אהב את הצבא ואת מדינת ישראל, ובמיוחד עכשיו, בתקופת הקיטוב, אהבת הארץ חזרה אלינו".
יש תעלומה
"החיפוש הזה הוא בהחלט יוצא דופן ומורכב", אומר זיברט, חוקר פרטי בינלאומי. "בדרך כלל אנשים שמבקשים בקבוצה שלנו עזרה בחיפוש נותנים הרבה פרטים על האדם שהם מחפשים - מקום מגורים, גיל, שמות בני משפחה - ואילו במקרה הנוכחי לכל שם על הדיסקית יכולים להיות אנשים רבים שעונים לו. אני מנסה לסמוך על חוכמת ההמונים, על שיתוף הפעולה בין חברי הקבוצה".
"קשה לי להאמין שנצליח למצוא את כל בעלי הדיסקיות, כי יש ביניהם הרבה מאוד שמות שכיחים. אבל אני מקווה שככל שנצליח למצוא יותר אנשים ונדבר איתם, אז גם נבין את המכנה המשותף בין כולם, ואולי גם נצליח לפצח הכל. כרגע בקבוצת הפייסבוק מפורסמים כל השמות שמופיעים על הדיסקיות עם המספרים האישיים, ויש הדים רבים לסיפור. כל פרסום שאנחנו עושים בקבוצה שקשור לצה"ל, לחיילים, לאובדן - מייצר פי שניים יותר תגובות, קל וחומר כשבמקרה הנוכחי יש גם תעלומה. למה הדיסקיות נמצאו באדמה? מה זה עשה שם?".
התרעות פיקוד העורף