אדל שרה, אחותו של שלום רוטבן שאותר בבית חולים בירדן כשנתיים לאחר שהוכרז כנעדר, סיפרה היום (ראשון) בגלי צה"ל על התחושות בקרב מכריו.
"יש המון רגשות מעורבים, אנחנו מאוד שמחים ונרגשים, לא ישנו שנתיים כמו בני אדם, ומהרגע ששמענו שהוא חי יש אדרנלין שאי אפשר להסביר אותו", סיפרה אדל שרה בפתח השיחה עם רינו צרור. "אנחנו מאוד קרובים, זה אח שלי, הדם שלי".
כשנשאלה מה עמד מאחורי היעדרותו של אחיה, סיפרה: "יש לי הרבה מה לומר. לצד ההתרגשות והשמחה, אתמול הרגשנו מועקה מאוד גדולה. חזרנו שוב לאותה נקודה שהיינו בה לפני שנתיים. הוא נעדר 16 פעמים, ואנחנו מפחדים מהפעם הבאה. אין לנו שום תמיכה, חוץ מקהילת חב"ד המדהימה".
לדבריה, "אנחנו פנינו וזעקנו, ועכשיו חזרנו לאותה נקודה שבה אנחנו מאוד מרוגשים ושמחים, אבל לצערי הרב זה קורה אחרי שנתיים שבהן אבא שלי הפך לחולה סיעודי. האמא המדהימה שלי היא מתמודדת נפש. איך אפשר להתמודד עם בן נעדר ללא שום כלים?".
איך מצאתם אותו בפעמים הקודמות?
"זה חלק מהפוסט טראומה. הוא פתאום לא זוכר איך קוראים לו ומאיפה הוא בא. הוא גם פחד מאוד שיאשפזו אותו. הוא גאון ומחונן, כולו לב ונשמה, ויש פערים עצומים בין פוסט טראומה לבין התפקוד, והיה קצר בין הדברים. אנחנו לא השלמנו עם זה. ראינו אדם מטופח ושלם שלא מדבר. לא הבנו את הפוסט טראומה. אחרי המקרה של הטיל שנפל על הבניין, והוא ראה את ההרוגים מול העיניים, הוא לא יצא מהחדר ולא דיבר עם אף אחד".
את דבריה חתמה באומרה: "אנחנו עדיין ללא שום ליווי והכרה מטעם המדינה, הרווחה וראש העיר, ללא שום ליווי, והוצאנו המון כספים לבד על כל הפרסומים".
עקבותיו של רוטבן נעלמו ב-1 במאי 2021, ובמשך למעלה משנתיים לא היה ידוע מה עלה בגורלו. הוא אותר בבית חולים בירדן על ידי כמאל דיב אלטלקאת, סטודנט לסיעוד מערערה שבנגב.