תא"ל במיל' דדי שמחי, לשעבר נציב כבאות והצלה, שכל את בנו גיא, לוחם בסיירת צנחנים, בקרב בקיבוץ רעים לאחר שנהג בגבורה והגן על חבריו מפני מחבלים שפרצו לדירה. שמחי הגיע אף הוא לקיבוץ, והוציא את גופת בנו מן התופת. בשיחתו עם בן כספית וינון מגל ב-103FM, סיפר על בנו ועל הקרב שהסתיים במותו של גיא.
היום הרביעי למלחמה: צה"ל הודיע על שליטה מלאה בעוטף, חשד לחדירה בצפון
בנט בביקורת חריפה על הממשלה: "שחטו לנו ילדים ואתם מתעסקים במעמד"
"גיא, או כפי שקראנו לו בבית גיאגו, הוא לוחם בסיירת צנחנים. ביום שישי הוא יצא עם כל החברים שלו למסיבה. הוא נולד בקיבוץ רעים, גרנו שנים בקיבוץ, וב-06:30 ירו עליהם. גיא לקח את החברים שלו, איזה 14 חבר'ה, לאחד הממ"דים בקיבוץ. הוא הגיע לקיבוץ יחד עם חבר ילדות שלו הדר, הם ראו עוד חבר'ה שברחו לקיבוץ ולקחו במצטבר 30 חבר'ה והכניסו אותם 15 לכל ממ"ד. בדירה של הדר, שהוא גם יחידה מיוחדת, הם הכניסו את 14 החברים שלהם לממ"ד, סגרו את הדלת, וגיא והדר נשארו בסלון כדי לשמור עליהם. הדר היה חמוש וגיא היה בלי נשק מן הסתם. הדר אמר לו 'תיכנס פנימה, אין לך נשק', וגיא אמר לו 'נראה לך? אני לא משאיר אותך לבד. כל מי שמגיע לפה אנחנו קורעים אותו'. הגיעו חמישה מחבלים, הם הצליחו להרוג שניים, המחבלים זרקו שלושה רימונים וירו, הדר נפצע והצליח לצאת החוצה מהחלון, וגיא האריה שלי, בסוף כדור ושלושה רימונים הורגים גם אריה. הוא נהרג, החבר'ה שלו נשארו בממ"ד עוד שש שעות עד שבאו וחילצו אותם".
איזה סיכוי יש לך בלי נשק, תהו המגישים, ושמחי השיב: "אם הייתם רואים תמונה של גיא, הוא חזק, אתלט, בנוי לתלפיות, חתיך, עם ראש של לוחם, והוא אמר להדר, שהוא כמו אחיו, 'אתה לא נשאר פה לבד, אנחנו ביחד, נהרוג את כולם'. הם נלחמו שם, הצליחו להרוג שניים. הדר ניצל, וגיאגו לא הצליח. הוא שכב שם איזה 10 שעות עד שבאתי בלילה לקיבוץ ויחד עם גדוד חמוש הוצאנו את הילד שלי. אתמול קברנו אותו. ילד גיבור. אני שנים מכיר את המושג שכול, אני לא מכיר את זה מהצד שאני נמצא בו עכשיו. אני לא מדבר כאב שכול, אבל כמו הסיפורים של גיא שלי יש עשרות אם לא מאות, כולל אימהות שהצילו את הילדים, בנים שהצילו אבות ואבות שהצילו בנים. זה מה שצריך לספר, לא לדווח על חוסרים בסופר ואין שכפ"צים לחיילים. אנחנו צריכים לחזק את החוסן הלאומי של אזרחי מדינת ישראל, וחוסן לאומי נבנה בתודעה. לא לפי כמות טנקים ולא לפי כמות שכפ"צים או כמה קמח נשאר בסופרים, זה נבנה בסיפור שמספרים. נכון, קיבלנו מכה קשה, כואבת, הופתענו אבל לא הוכרענו".
"מה שאני עושה עכשיו זה בשביל גיא, אני לא רוצה שמותו של גיא, שהיה גיבור, יהיה לשווא. יושבים מאות אלפים של אזרחי ישראל, רואים טלוויזיה, גולשים ברשתות, ומבחינתם התמונה שהמדינה קורסת - זה לא נכון. כדי לבנות חוסן צריך גם בטלוויזיה לדבר על חוסן, לספר סיפורי גבורה. נכון שהאזרחים לא טיפשים ולא לשקר להם, אבל ככה בונים חוסן. רצחו לנו אלף איש. לא חסר שום שכפ"ץ, ואם חסר נסתדר. מה זה הדבר הזה? התבלבלנו לגמרי. יש פה בישראל תחושה שהצבא שלנו מקבץ נדבות, מה פתאום? גיא היה בלי נשק, הוא היה בלי חולצה אפילו", הוסיף האב.
עוד אמר שמחי, כי "יש לנו צבא חזק, צבא אדיר. כל המפקדים של הצבא עכשיו, לשנס מותניים, עם מה שיש ויש מספיק ומלא, להיכנס ולפרק אותם. גם בארצות הברית באסון התאומים, אם אתה עכשיו נושא לאנדרטה המסר שאתה מקבל זה גבורת הכבאים וכל כוחות ההצלה. כנ"ל גם אצלנו, זה הסיפור, נבנה אותו בשנים הבאות. תראו דגלים. המדינה הזאת תנצח, נכון לא לשקר לציבור אבל גם לא להבהיל אותו. הילד הזה ילד אקסטרים, הנכדים שלי גם יהיו לוחמים, כי אם לא יבואו וישחטו כמו ששחטו את האנשים בבארי, בבית. יסלחו לי ההורים האחרים, שאני אוהב ומעריץ את כולם, אבל חלק מהנחמה שלי היא בזה שהבן שלי נלחם אפילו בידיים חשופות ובקרב, והציל חברים ולא נטבח במסיבת טבע. נכון, עצוב, כואב".
"מה שצריך לעשות זה קודם כל באמת זה לפרק את עזה, פשוט לפרק אותם. יש לנו חיל אוויר שהשקענו בו עשרות מיליארדים או מאות. במלחמת יום כיפור הוא קצת פספס ואני מקווה שעכשיו הוא יתקן את האירוע. אני חושב שפעולה קרקעית לא תשנה כלום, צריך לתת לחיל האוויר, הארטילריה וכל הנשק מנגד לטפל בכל. אם אחרי זה צריך פעולה קרקעית - נכנס. אבל קודם בואו נמצה את הכלים. אני חשבתי שלא אוכל לדבר מרוב רעמי המטוסים, אבל אני בטוח שחבריי מתעשתים ותיכף זה יקרה. זה מה שצריך להיות, בלי למצמץ. מתחילים מהר ומגבירים, קדימה", סיכם.
סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו, 103fm