“אני מאוד מקווה שאם רוני נמצאת שם עכשיו, היא משמשת גננת לכל הילדים שנחטפו", אומר אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל. “ביישוב שלנו, צור יצחק, היא מפורסמת כרוני בייביסיטר, לא כרוני אשל".
כבר 20 יום שהשאלה מה עלה בגורל בתו לא נותנת לאייל אשל מנוח. “כרגע אף אחד, מכלל המערכות, לא יודע לתאר ולהגיד לי במדויק מה קרה", הוא מסביר. “אני לא ידוע אם רוני הייתה בחמ"ל בזמן האירוע, אם היא יצאה מהחמ"ל, אם היא ברחה, נרצחה או נחטפה. לא יודעים שום דבר, לא רק על רוני, גם על החיילות הנוספות שהיו איתה".
שבוע לאחר הלחימה הגיעה לביתם קבוצת תצפיתניות שלא היו בבסיס באותו יום שחור: “הבנתי מהן שעד אז אף אחד לא דיבר איתן. הן מלאות במידע וטעונות, ואף אחד לא ישב והקשיב להן, לרבות התלונות על כל התקלות שצה"ל ידע מהן, אבל לא עשה איתן משהו".
“אנחנו רוצים להוציא את החטופים במקשה אחת, אנחנו לא רוצים שכל מדינה תמשוך את האזרחים שלה", אומרת אורית מאיר, אמו של אלמוג מאיר ז'אן, שנחטף מהמסיבה ברעים. “חטפו אזרחים, וזאת האחריות של המדינה שלנו להוציא אותם".
אלגרבלי: “זה נראה שהם נמצאים במבנה נטוש, בלי אור".
מאיר: “שלושה קשורים בידיים, אחד מהם עם חבל סביב הצוואר. כולם על הרצפה, והמצלמה עוברת מאחד לאחד, ואז רואים את אלמוג שוכב על הרצפה עם הידיים על הפנים, מבועת".
אלגרבלי: “אלמוג הוא ילד מלא בחברים, ילד חם, אוהב ואהוב. הוא מצחיק, ילד כריזמטי. מה שראינו בסרטון היה בדיוק ההפך ממנו. אנחנו לא רגילות לראות אותו מפוחד ומבוהל".
הסרטון שהגיע למשפחה היה אות החיים האחרון שהתקבל מאלמוג. הסרטון שהפיץ חמאס בשבוע שעבר, של החטופה מייה שם, עורר בהם תקווה. “זה אות חיים", אומרת מאיר. “אמא שלה ידעה שהיא פצועה, כך שהיא לפחות ראתה אותה. הדרישה שלנו, ההורים, היא עזרה הומניטרית לחטופים. אנחנו רוצים שיראו מה המצב שלהם וייתנו להם תרופות. יש הרבה פצועים, ואנחנו לא יודעים אם הם מקבלים מענה. יש תינוקות שזקוקים לאוכל וטיטולים, ואנחנו לא יודעים אם הם מקבלים את מה שהם צריכים. לכן, בראש ובראשונה ביקשנו את זה. אנחנו לא יודעים מה המצב של אלמוג עכשיו, אנחנו רוצים לדעת שמצבו טוב".
אלגרבלי: “אני לא חושבת שיש לנו בכלל מקום לחשוב על השגרה, או על האפשרות להמשיך בחיים, או לחזור לעבודה. אני לא רואה את עצמי חוזרת לעבוד. סדר העדיפויות שלנו השתנה. הכל השתנה".
מאיר: “החיים שלנו השתנו".
התרעות פיקוד העורף