בתחקיר הובאו ראיונות עם למעלה מ-150 בני אדם, ונטען כי לא מדובר באירועים בודדים אלא בדפוס שיטתי של תקיפות מיניות. על פי התחקיר, אצל מעל ל-30 מגופות הנשים שנרצחו באזור מסיבת "נובה" נמצאו בגדים קרועים וסימני אלימות באיברי המין.
העיתון מביא את עדותה של אחת מניצולות הטבח, שתיארה מספר מקרים מחרידים שבהם חזתה כשהעמידה פני מתה בזירה בכביש 232. במקרה אחד, לדבריה, אישה נאנסה ותוך כדי כך אחד המחבלים כרת את אחד משדיה. במקרה אחר, אישה נדקרה בגבה על ידי המחבל תוך כדי האונס. "באותו היום התעורר בי יצר חייתי", היא סיפרה. "הייתי מנותקת רגשית ושטופת אדרנלין, הבטתי במעשים כאילו אני מצלמת אותם כדי לא לשכוח שום פרט. אמרתי לעצמי: 'אני צריכה לזכור הכל'".
"צרחות ללא מילים"
בזירה סמוכה, רז כהן שנמלט ממסיבת הטבע ברעים הסתתר בנקיק נחל, וראה חבורה של חמישה גברים חמושים בסכינים ואחד מהם עם פטיש, גוררים אחריהם צעירה עירומה. "הם התאספו סביבה והתחילו לאנוס אותה, היא צרחה. אני עדיין זוכר את הקול שלה צורח ללא מילים", הוא שחזר. "בסוף אחד מהם הרים סכין, והם שחטו אותה".
סוגיה נוספת שעולה בתחקיר היא שימור העדויות והראיות. בעוד בידי המשטרה וכוחות הביטחון ראיות מצולמות רבות ממצלמות הגוף של המחבלים, ראיות פורנזיות במקרים רבים לא נשמרו ואבדו בכאוס ששרר באותה שבת. אנשי המקצוע שפעלו במחנה שורה לא ביצעו בגופות נתיחה לאחר המוות, כי העדיפות העליונה הייתה זיהוי הגופה והבאתה לקבורה.
אנשים שפעלו לפינוי זירות הטבח העידו כי במקרים מסוימים שחררו אזיקונים שנקשרו סביב ידיהן של נשים ונערות שנרצחו, מתוך רצון לשמור על כבוד המת, ובכך מבלי להתכוון השמידו ראיות.
התרעות פיקוד העורף