תחילה הסבירה ברקאי כי "לפי התוצאות של התחקיר, כרגע לא ידוע בדיוק איך זה קרה, ייתכן שהוא באמת נהרג מאש כוחותינו או שבמהלך ניסיון החילוץ המחבלים בעצם רצחו אותו. מבחינתנו אני חייבת לומר שזה פחות משנה. למשפחה חשוב לדעת פרטים, איך הוא החזיק שם מעמד, מי היה איתו, מה עבר עליו בימים האחרונים, המידע איכשהו שומר אותנו שפויים. רובו לדעתי לא ידוע, חלקים ממנו, מה שאפשר, המשפחה עודכנה, הרבה דברים לא יודעים, וגם מה שכן יודעים יש עוד הרבה דברים שאסור להגיד בדיוק. יותר לא ידוע מאשר ידוע".
"הפספוס הוא אדיר. תחושת החמצה נוראית", סיפרה בכאב. "כשהדלקנו נרות בחנוכה וקיבלנו את הבשורה שהוא נהרג זו הייתה יכולה להיות בשורה אחרת. זה היה ניסיון חילוץ, היינו במרחק קצר מלהיות שם. אנחנו מההתחלה פחדנו שיבצעו ניסיון צבאי לחלץ אותו ושזה ייגמר ככה. זה נורא עצוב וקשה. חטופים השתחררו, אנשים יצאו משם חיים. הרגשנו שאנחנו קרובים, פסע מהחיבוק הזה. אנחנו ב-7 באוקטובר איבדנו את אימא שלי ואת עידן, אח של סהר. זו הייתה הרגשה שזה כבר אובדן שלא היינו צריכים לחוות".
על מה שעבר סהר בשבי חמאס, לפי המידע שידוע להם עד כה, שיתפה: "כנראה שחלק מהזמן הוא היה עם עוד אנשים וחלק לבד, לא הכל אנחנו יודעים. אנחנו כן יודעים מהתחקיר שבמהלך ניסיון החילוץ הזה נפצעו חיילים, ליבנו איתם ועם המשפחות, ממש כאב לנו לשמוע. בנוסף, היום אנחנו כבר יודעים שהוא לא בחיים, אנחנו כמובן רוצים לתת לו כבוד אחרון ומנוחה בשטח ישראל, אבל לא במחיר חיי אדם".
לסיום סיפרה, כי "אתמול דיברתי עם אחותי, אימא שלו, היא אמרה 'שאפילו חייל לא יפצע באצבע', בהבאה שלו לארץ. יש לנו עוד חטופים, חברים שלנו, אנשים מבארי, ממקומות אחרים, חטופים חיים שנמצאים בעזה. הזמן שלהם הולך ומתקצר, שהסוף שלהם לא יהיה כמו של סהר. אנחנו יכולים להגיד מניסיוננו המר, כמה שיותר מהר לעשות הכל. נראה לי שאופציה צבאית פחות מוכיחה את עצמה בעניין החטופים".
התרעות פיקוד העורף