היום (שני) מפרסם משרד מבקר המדינה שורה של דוחות, שבהם ישנה גם התייחסות להתמשכות תהליכי אישור היתרי הבנייה עבור מרחבים מוגנים.
"הילדים מרגישים מופקרים": המחסור החמור במיגוניות בכפרי הבדואים
בכפרים בנגב מתחננים למיגון: "סיכוי של פי 2,200 להיהרג מרקטה"
"חייבים למגן את הנגב": הסיוע לבדואים המתגוררים בדרום
המגזר הבדואי בדרום שילם עד כה מחירים יקרים במלחמה, הן של הרוגים מירי טילים מרצועת עזה, הן של חטופים ונרצחים בטבח השבת שחורה והן של לוחמים בכוחות הביטחון שנפלו בקרב, אבל מציאות חייהם מאז פרוץ המלחמה היא אות קין לחברה הישראלית.
על רקע המלחמה ערך מרכז המחקר והמידע של "הפורום לדו־קיום בנגב" סקר המתמקד בביטחון ובתחושת המוגנות של תושבי ותושבות היישובים הבדואים המוכרים (63.7% ממשיבי הסקר) והבלתי מוכרים בנגב (26.3% מהמשיבים).
עולה ממנו כי ל־67.6% מהאוכלוסייה אין נגישות למרחב מוגן. 92% מתושבי הכפרים הבלתי מוכרים דיווחו שאין ביכולתם להגיע למרחב מוגן במהלך ירי טילים. מתוך כלל המשיבים, 67.7% דיווחו שאין ביכולתם להגיע בזמן למרחב מוגן.
רק ל־10% מתושבי המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום, יש ממ"דים, 10% נוספים פונים לחדרי מדרגות ו־1.6% בלבד למקלטים ציבוריים.
בקרב תושבי הכפרים הבלתי מוכרים, המצב חמור אף יותר: 2.4% בלבד השיבו שיש להם גישה למקלט ציבורי. 4% מתפנים לגלילי בטון שהונחו בכמה מאזורי הכפרים ועוד 1.6% להסקו. ליתר, אין נגישות מרחבים מוגנים כלל.
80% מתושבי הכפרים הבלתי מוכרים דיווחו כי הם חוששים במידה רבה מפגיעה ישירה של טיל במקום מגוריהם, אל מול 73% מתושבי המועצות האזוריות, ו־62% מתושבי העיירות.
כשני שליש מהמשיבים דיווחו על פגיעה כלשהי בגישתם למצרכים, מזון ושירותי בריאות וביכולת לממן תרופות בצל המלחמה. תושבי הכפרים הבלתי המוכרים נפגעו באופן החמור ביותר, כאשר בין 70% ל־75% מהמשיבים דיווחו על פגיעה כלשהי.
68.28% מכלל המשיבים דיווחו על פגיעה בתחושת הביטחון הכלכלי שלהם בעקבות המלחמה. כלל המשיבים הביעו חשש מביטויי גזענות לאור המלחמה. 56% ציינו כי הם חוששים במידה רבה מאוד מביטויי גזענות, 47% ציינו כי הם חוששים במידה רבה מביטויי גזענות והתנכלות במקום העבודה, 52% דיווחו כי הם חוששים מגזענות ורדיפה על ידי גורמים רשמיים.