בחלוף חצי שנה לטבח ה-7 באוקטובר, נערכה היום (ראשון) ביער רעים, המקום שבו התקיימה מסיבת ה"נובה" וסמוך למקום בו התקיימה מסיבת ה"פסיידאק", מסיבת עיתונאים מיוחדת שאורגנה מטעם נציגות משפחות הנרצחים והנרצחות בטבח. בני המשפחות טוענים שאינם מקבלים מענים וסעדים הנדרשים עבורם כדי להמשיך בחייהם. נציגות "פרחי המסיבות", היא המייצגת את המשפחות והיא זו שהציגה את דרישותיהם למדינה.
במהלך הטבח ב-7 לאוקטובר, פשטו מחבלי חמאס על מתחמי המסיבות, רצחו 400 אזרחים ופצעו מאות אחרים. בנוסף לאלה, 44 איש נחטפו על ידי המחבלים לרצועת עזה. חלק מהחטופים שוחררו בינתיים במסגרת עסקת החטופים.
ארז צרפתי, שביתו הבכורה, רון ז"ל בילתה במסיבה ונרצחה, פתח את מסיבת העיתונאים באומרו: "טבח ה-7.10 הוא אירוע הזוועות החמור והמזעזע ביותר מקום המדינה". צרפתי המשיך ואמר: "הטרגדיה המשיכה באותה שבת, כשבמשך שעות, הילדים, הילדות, הגברים והנשים שלנו נסו על נפשם, נורו כמו ברווזים במטווח, ונשחטו כצאן בטבח. אף אחד לא בא לעזרתם. כוחות הביטחון לא היו שם, כדי להילחם עליהם ובמשך כל השעות האלה, אנחנו, בני המשפחה, מדברים איתם בטלפון, מתכתבים איתם, מתחננים שישלחו מיקום, שימצאו מקום מחבוא. עד שהם לא עונים לנו יותר. עד שניתק קו החיים מהם אלינו".
הנציגות דורשת מהמדינה בין השאר להרחיב את סל המענים למשפחות, תוך שילוב אוכלוסיות נוספות כגון אחים ויתומים שאינן זכאיות כעת לסל זה. בנוסף, הן דורשות לפצות כל משפחה שנפגעה ולהקים אתר לאומי שיוקדש ל-7.10 כדוגמת "יד ושם".
סתיו קיפר, אחותה של סביון חן קיפר ז"ל שנרצחה בפסאיידק, הסבירה: "כל תא משפחתי נפגע ונדרש לבנות את עצמו מחדש. לכל אחד מבני המשפחה קשיים וטראומות משלו המאפיינים את גילו, מצבו המשפחתי ועוד. לאור זאת, הציפייה היא להרחיב את זכויות משפחות הנרצחים בכל הרבדים. החל מהרובד הטיפולי שבמסגרתו יינתן ליווי מעמיק, מקיף ורציף לכל משפחה, הן ברמת התא המשפחתי, והן ברמת הפרט במשפחה. בנוסף, לאור המצב הייחודי, הורים רבים זקוקים להגדלה משמעותית של התגמול החודשי לו הם זכאים על פי החוק."
עוד התייחסה קיפר לקבוצת האחים שנשארה מחוץ למעגל התמיכה: "אלפי האחים והאחיות של הנרצחים, אלה שנאלצו לעזוב הכול, את הקריירה, את הלימודים, את ילדיהם הקטנים. אותם אחים ואחיות שנקטע מסלול החיים התקין שלהם, שבבוקר השבת הנוראית איבדו לא רק את חייהם, אלא גם את הוריהם, שנאלצו להמתין עם סבלם האישי ואף במקרים רבים לחזור לגור בבית הוריהם על מנת לנסות ולשקם אותם לשכנע אותם שעוד נשארו להם כמה סיבות לחיות". קיפר ציינה שכיום, לפי החוק בישראל האחים והאחיות אינם זכאים לתגמול חודשי כלל ותהתה- האם חוק זה באמת רלוונטי למקרה שלהם?
קיפר עדכנה שעל רקע הסחבת לטענתה בנושא הטיפול ביתומים, מתכוונים בנציגות המשפחות לפרסם תכנית סיוע מקיפה שעל הכנתה הם שוקדים כעת. בימים אלו נערכת חקירת עומק של צרכי המשפחות הייחודיים וכן כלל המענים להם הם נדרשים. עם סיום הכנת התוכנית, שתישלח למשרד האוצר ולגופים נוספים.
נציג נוסף, שמעון בוסקילה, אביו של ירדן ז"ל ביטא את האכזבה ואמר שבששת החודשים האחרונים, ציפו המשפחות שיוקם גוף ייעודי שיבחן את מצבם לצורך גיבוש מתווה מהיר למתן פיצוי כלכלי והצהיר: "הפסקנו לצפות. אנחנו לא מחכים יותר - מזה מספר חודשים שאנחנו עובדים עם אנשי מקצוע בכירים מתחומי הכלכלה, המשפט ובריאות הנפש. אנו עובדים איתם על יצירת תכניות כלכליות מבוססות ומגובות, אותן אנו נניח על שולחן משרד האוצר ומשרדים רלוונטיים נוספים."
בוסקילה פירט את המצוקה: "משפחות רבות אינן מסוגלות לחזור למסלול החיים. הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות עדיין חיים את ה-7.10. אנחנו לא מסוגלים להבין ולקבל את שאירע, מנסים לאחות את רסיסי החיים, ונוחלים כישלונות מדי יום, ומתפקדים באפס יכולות". בוסקילה הציג דרישה נוספת: "על ההנהגה לקחת אחריות על מצבנו ולתת לנו פיצוי ראשוני שיספק מעטפת עזרה ראשונה עבורנו. לא שיש סכום שיחזיר לנו את יקירינו, את חיינו, אבל אין זה מתקבל על הדעת לחשוב או להאמין שנוכל להרים את הראש מעל המים לאחר החרבת חיינו וחיי משפחותינו, ללא עזרה ותמיכה כלכלית."
מסיבת העיתונאים הסתיימה בדבריו של יורם יהודאי, אביו של רון ז"ל שהעלה את הנושא של חשיבות ההנצחה והדרישה של המשפחות להגדיל את תקציב הנצחה למשפחות: "כדי שנוכל לכבד את יקירינו כראוי. זהו אבל לאומי שכמותו לא ידעה המדינה ואני מאחלת לכולנו שלא נדע עוד כאלה."
עוד במסגרת ההנצחה, המשפחות דורשות להוציא קול קורא להקמת אתר לאומי, אתר שאליו יוכל הציבור לבוא, להכיר מקרוב את הנרצחים, הנספים והגיבורים. לשמוע את הקולות, לראות את הסרטונים ולחוש את האימה, הצער והיגון שחשות המשפחות מאז.
המשפחות הודיעו כי אם משרדי הממשלה, מקבלי ההחלטות ושאר מוסדות המדינה, לא יחלו לפעול לקידום הדרישות שהוצגו היום, הן לא יהססו לפעול בדרכים נוספות העומדות לרשותן כחוק, על מנת לוודא התקדמות בנושא.