רז, יולי, אלה ונטלי, אשתו ובנותיו של אוהד בן עמי, שנחטף עם אשתו, רז. רז שבה במסגרת עסקת החטופים
אלה: “אנחנו נהיה פה בלי אבא, שלרוב אחראי על למלא את כוסות היין, ואחראי על הצחוקים ועל ללכד את המשפחה ביחד. ערב החג ממש לא יהיה שמח, הוא יהיה ערב חג עצוב. אנחנו מציינים חג של חירות כשיש 133 אנשים שכרגע אין להם חירות”.
יולי: “אריאל הוא הגיס של אמא, ובאמת כל חג הוא מבקש ממנו להכין את הכבש שלו, הוא עושה כבש מדהים. והוא גם מאוד אוהב את הקינוחים שאלה ואני מכינות כל ערב חג, לא רק בפסח”.
אלה: “אני חייבת להגיד שהחלק הכי טוב בחג הפסח הוא המימונה. אנחנו תמיד מחכות למימונה”.
יולי: “חד־משמעית”.
יולי: “אבא יודע הגנה עצמית, אז ממש מגיל צעיר הוא היה מלמד אותנו איך להגן על עצמנו. זה תמיד היה מולו וזה תמיד היה בצחוק, כדי ללמד אותנו, אבל זה כיף, זאת הייתה רוח שטות עם אבא”.
נטלי: “בחג האחרון אני זוכרת שאבא, יונתן בן הדוד הקטן שלנו ואני עשינו בינינו קרב כזה. ומה שמוזר עכשיו, זה שאחרי כל השנים שהוא לימד אותנו להגן על עצמנו, זה שהוא לא יכול להגן על עצמו כרגע”.
"הלוואי שייכנס עכשיו כמו אליהו הנביא"
סגן עומר נאוטרה, מפקד מחלקה בגדוד 77 מניו יורק כדי לשרת בצה”ל. הוא נחטף לעזה ב־7 באוקטובר. הוריו, אורנה ורונן, נמצאים מאז על הקו בין ארצות הברית וישראל ומספרים על המסורת שיצרו למשפחה בניו יורק, שהשנה לא תחזור על עצמה. “אנחנו חיים בניו יורק הרבה שנים”, מסבירה אורנה, “ובמהלך השנים האלה לא תמיד יצא לנו להגיע לארץ לליל הסדר או לחגים אחרים והתגבשה סביבנו משפחת חברים, ישראלים בעיקר, גידלנו ביחד את הילדים שלנו ואת החגים המרכזיים אנחנו חוגגים ביחד בדרך כלל. כך שעומר ואחיו דניאל גדלו על המסורת שלנו, ביחד עם החברים שלנו שהם כמו המשפחה שלנו שם”.
אורנה: “עומר יהיה חסר, זה ליל סדר עצוב מבחינתנו”.
רונן: “בגלל שאנחנו גרים בארצות הברית, אנחנו מבינים את התפקיד שיש לנו בארצות הברית, יחד עם עוד כמה משפחות של חטופים אמריקאים־ישראלים. הרי לאור הקשר הישיר שיש לנו לממשל האמריקאי, יש לנו אפשרות להפעיל לחצים, להבין איפה הדברים עומדים, לקבל פידבק שאנחנו לא מקבלים בארץ מהממשלה באותה נגישות. הייתה תחושה בשבועות האחרונים שממשלת ישראל אפשרה מרחב פעולה יותר גדול לצוות המשא ומתן ושיש פה הזדמנות”.
אורנה: “הציפייה שלנו גם משר החוץ ומכל הממשלה היא לגייס את תשומת הלב ואת התמיכה של המדינות שסובבות אותנו, שהצהירו על תמיכה בישראל בנושא האיראני. בואו ננצל את המומנטום הזה ונפעיל לחץ על חמאס”.
רונן: “נקודה. וזה אומר כמעט הכל, ובכמויות”.
אורנה: “אבל עומר גם אוהב אתגרים וצחוקים, אז כשאוכלים מרור, הוא זה שישים ערימה של מרור בפה ויאתגר את עצמו, וישרוק מכל הכיוונים אחר כך”.
רונן: “ויהפוך אדום־כחול”.
אורנה: “הוא גם נורא טוב עם ילדים קטנים, אז תמיד היו לנו חלקים בסדר שהם יותר משחקיים כאלה, שמתחפשים לעשר המכות או לאליהו הנביא. היינו שולחים אותו החוצה עם זקן וסדין, ושולחים את הילדים הקטנים לפתוח את הדלת ואז הוא נכנס, בתור אליהו הנביא”.
רונן: “וכולם קופצים עליו”.
אורנה: “אסור להתרגל לזה, פשוט אסור להתרגל לזה”.
"זאת יציאת מצרים שלנו, חייבים להשיב אותם הביתה"
חנה ושרון שרעבי מחכים ליוסי ואלי שנחטפו לעזה מקיבוץ בארי. “רק שאני אראה אותם כבר”, אומרת חנה, אמם של יוסי ואלי, “אפילו שיוסי כבר לא בחיים, שייקבר בקבר ישראל”.
חנה: “ליל הסדר השנה, בלי הילדים שלי, יהיה קשה מאוד, קשה מאוד”.
שרון: “אנחנו בדרך כלל מאוד אוהבים את חג הפסח”.
חנה: “מאוד. זה חג שכל המשפחה תמיד ביחד. הוא תמיד היה אצלי, השנה הוא יהיה אצל שרון החמוד שלי”.
חנה: “אני תמיד מבשלת לכל ילד מה שהוא אוהב”.
שרון: “הם היו מתעכבים תמיד על כל פסקה בהגדה, אם אפשר היה לעשות ממנה מטעמים, או שיר, או בדיחה, או אם הם היו יכולים לחקות מישהו, הם היו עושים את זה. זה אף פעם לא היה עובר ככה, רגיל. זאת לא קריאת הגדה של ‘יאללה סיימנו’ ואוכלים”.
חנה: “לא, אין דברים כאלה אצלנו. גם אצלנו, בערב של ליל הסדר, מוציאים את כל הילדים מחוץ לבית, כאילו זאת יציאת מצרים, והאבות שואלים אותם שאלות כמו ‘מאין באתם?’, והם עונים תשובות, הם ממש מציגים את יציאת מצרים”.
שרון: “אני יכול להגיד לך שעכשיו זאת יציאת מצרים אמיתית”.
אלי ודלית, הוריו של עידן שתיוי שנחטף מהמסיבה, אחיו עמרי ודנה ארוסתו, וסתיו, בת הזוג של עידן, יושבים לצד השולחן ומחכים לו שיגיע.
עמרי: “בכנות, אני לא יודע איך ייראה ליל הסדר. מה שבטוח זה שקשה להחליט ולדמיין איך עושים חג משפחתי כזה בלי המשפחה”.
אלי: “מה השתנה? זה מה שהשתנה משנה שעברה, עידן חסר לנו. אבל אני אופטימי ואני אומר שצריך לחגוג ולהיות מוכנים לזה שאולי הוא יגיע, כהרף עין. צריך להאמין, לשבת עם כיסא ריק, ולחכות לו כמו שאנחנו מחכים לאליהו הנביא. ככה עידן יבוא, הוא פחות רחוק מאליהו הנביא. אז כמו בכל יום, אני מאמין שכן יכול להיות איזה שינוי. כל יום אני חושב שהנה הוא בא, הוא דופק בדלת ומחבק אותי. אני חייב להיתפס בזה, זאת האופטימיות, זאת השפיות”.
סתיו: “עברו כמה חגים מאז 7 באוקטובר, ומבחינתי כל חג הוא עוד 7 באוקטובר. ובמיוחד החג הזה שאמור לסמל חירות, אז אני מצטרפת למה שעמרי אומר, איפה החירות כשמעל לחצי שנה הם לא פה, אין להם חירות בסיסית, אז אי אפשר לחגוג, אין מה לחגוג. מבחינתי, אין חג”.
סתיו מתארת כי בארוחת החג האחרונה הוא היה אצל אחותה של דלית אמו, איילת: “האמת שהוא לבש את החולצה שאני לובשת עכשיו”.
דלית: “בשנה שעברה זה היה כיף לראות את כולם ביחד. הייתה לי הרגשה נהדרת, הם היו מאושרים, שרנו, אכלנו”.
סתיו: “ואז בילינו את החג ביחד, אנחנו בדרך כלל מטיילים בחגים. עידן מכיר כל פיסה בארץ וכל הזמן היינו הולכים למקומות שרק הוא מכיר”.
“הוא צועק את השיר הזה, לא שר אותו”, מוסיף אלי בחיוך. “הוא גם הכי אוהב את היום למחרת, לעשות על האש. הביתיות שלו מאוד מאופיינת אצלו, להיות בבית עם המשפחה, במיוחד עם הכלבים. עידן מדבר כל הזמן על אחדות, זה משהו שכל כך חשוב לו, אחדות בעם, במשפחה. זה נוגע בי, שבחג הכי משפחתי, הוא חסר”.
התרעות פיקוד העורף