לדבריו, "אוסלו היה ביטוי מעבר לרצון לעשות שלום עם הערבים, זה היה ביטוי, להתקבל בעמים, להתקבל בעולם הליברלי, המתקדם. עד אוסלו לא היינו יכולים לטוס לא לסין, לדעתי גם לא ליפן, לא לרוסיה, לא למזרח אירופה, לא למרבית מדינות דרום אמריקה. אחרי אוסלו הכל נפתח. פתאום התקבלנו למשפחת העמים. זה נתן לנו הרגשה מאוד טובה".
הוא סיפר על נדבך נוסף שגרם לטעות, לטענתו - העובדה שלא למדנו ערבית: "אף אחד לא לימד אותי ערבית. ולא רק שאף אחד לא לימד אותי ערבית, אף אחד גם לא רצה ללמוד ערבית. בכל הסביבה שלו. כל ראשי הממשלה שלנו, נדמה לי שלמעט משה שרת שידע ערבית. כולם, מבן גוריון ועד ביבי היום. בכל אורך השורה לא ידעו ערבית. אני לא יודע כמה חברי כנסת שהם לא מהמפלגות הערביות שנמצאים בכנסת היום יודעים ערבית. חוץ מכאלה שהיה ראשי שב"כ. אבי דיכטר, מן הסתם יודע ערבית. זה מראה משהו".
"אני זוכר שהיו באים אלינו, בעיקר אנשים מבני עדות המזרח. ממרוקו, מעיראק. כאלה שהיו באים ואומרים לנו, חבר'ה - אתם נאיבים. אנחנו גדלנו איתם, אנחנו יודעים מיהם. הם היו ממשיכים ואומרים דברים מאוד לא פשוטים על שכניהם הערבים בארצות המוצא שלהם. אנחנו חיינו עם תחושה, אני למשל, אבא שלי יוצא גרמניה, אימי יוצאת פולין".
עוד המשיך לספר, וטען להשלכה של מה שקרה עם גרמניה על הנאיביות לדבריו לשלום עם מדינות ערב: "שניהם בעצם נמלטו מהנאצים. כל אחד בדרכו. אבא שלי, שהוא היה בשנת 36 בבית ספר, הוכה, הוא היה בן 14, הוכה על ידי נאצים. לימים, כשגדלנו, ראינו שאפשר לקשור קשרים עם גרמניה. והנה עד היום גרמניה היא מהמדינות הכי ידידותיות שלנו. יכול להיות שעשינו השלכה שמה שאפשר לעשות איתם, אפשר לעשות עם הערבים".
"השבעה באוקטובר הוכיח לנו שאי אפשר. וזה פתאום נכנס לי לתוך התודעה כמה התפתנו, כמה הלכנו שולל. לא בעצם החתימה על הסכמי האוסלו, אלא בכך שלא הגבנו ולא הפסקנו אותם, השענו אותם אחרי כל התקפות הטרור שהיו", המשיך.
"אגב, לא רק אנחנו, גם ביבי, גם הליכוד לא הפסיק את הסכמי האוסלו. אני לא מאשים פה לא את הליכוד ולא אותנו, זה לא עניין של אשמה. אני מנסה להסביר מה עמד מאחורי זה", אמר.
הוא סיכם: "אמרתי בפוסט הקודם, כולנו רצינו טוב, אבל טעינו. אותם אלו שדיברו איתנו, בבני הדעות המזרח, הם צדקו ואנחנו טעינו. והטעות החמורה ביותר שלנו, שעד היום אנחנו לא כל כך מקשיבים להם".
התרעות פיקוד העורף