קשוחים ואופטימיים
ברש, בן 62, עוסק בחקלאות כ־30 שנה. השמן שלו ממותג בשם "משק ברש" ומשווק באופן עצמאי מהיצרן לצרכן, כדי לחסוך את פערי התיווך. "ככה הלקוחות מקבלים תוצרת טרייה וטובה במחיר הוגן", הוא מסביר ומדגיש את החשיבות שבהורדת הפרי מהעצים בזמן כדי להגיע לאיכויות שמן טובות. השנה, בגלל מחסור בידיים עובדות, המסיק עשוי להימשך יותר מהרגיל. כרגע, המטרה של ברש היא לסיים בהקדם את המסיק, כדי לא להיקלע לגשמים.
"אצל כל החקלאים יש מחסור בעובדים, ועכשיו על אחת כמה וכמה", הוא מספר. "כשהתחילה המלחמה, חלק מהעובדים הזרים ברחו. חלק חזרו, אבל זה עדיין לא מספיק. אנחנו אופטימיים, חקלאים הם אנשים קשוחים. אנחנו פה, לא עוזבים. יש לי מספר מועט של עובדים תאילנדים שאני צמוד אליהם, לא עוזב אותם לדקה, כי הם חוששים. אני מרגיש אחריות כלפי התאילנדים, הם עובדים טובים ומסורים. בלעדיהם, החקלאות בארץ לא יכולה להתקיים. ככה אנחנו עובדים לאורך השנה. כמו שאני אומר, אנחנו בין הטיפות, ומקווים לטוב".
"זו הייתה שנה שהושפעה מההתחממות האקלימית. לכך נוספה המצוקה של המלחמה, שבגללה באזור הדרום לא הצלחנו להביא בזמן את כל היבול לבית הבד. המסיק בשנה החולפת היה מאוד בעייתי. לא היו עובדים, והגיעו מתנדבים לסייע. השנה, אם הכל יתקדם לפי התוכניות, אנחנו צופים אפילו ייצור שמן זית מעל הממוצע".
הזיתים ממטעיו של טלמון מגיעים לבית הבד שבבעלותו בקצרין, שם מיוצרים שמן זית וגם מוצרי קוסמטיקה טבעיים תחת המותג "אולאה אסנס", הנמכרים בבית הבד ובאופן מקוון. במקום נמצא גם מרכז מבקרים, המארח בימי שגרה כ־100 אלף איש בשנה. עכשיו, אף אחד לא מגיע, אבל טלמון מתעקש להשאיר את מרכז המבקרים פתוח.
"אני מחזיק צוות בסיסי של עובדים, וכלכלית נלחם כמו מטורף", הוא מודה. "במהלך המלחמה הזאת, פעמיים נפלו עלינו רקטות במטעים. לפני כמה ימים היה כטב"ם. אבל לא מתרגשים מזה. אני, באופן אישי, לא חושש בכלל. מה שכן, יש לי בעיות לוגיסטיות בגלל כמות לא מספקת של עובדים, אבל אני לא מקטר. אנחנו בסדר, יש אצלי במטעים כמויות זיתים מטורפות, כאילו יד אלוהים פה. אני נמצא במטעים במסיק, שאמור להימשך עד אמצע דצמבר, מסתובב ליד העובדים, מרגיע אותם, שידעו שאני פה".
במסיק אין גמישות
"אני מגיע לחקלאות כי אני מאמין באידיאולוגיה של חיבור לאדמה, לקרקע", הוא מכריז. "אני מאמין בהתיישבות באזור ספר, באזור גבול. אני מאמין בעבודת האדמה ובכך שהתיישבות חייבת להיות בכל הארץ, באזורים צמודי גדר. מובן שאנחנו גם משתדלים להיות המגדלים הכי טובים, שמוציאים את המוצר הכי טוב שיש".
״החלקה המרכזית שלי, למשל, נמצאת 40 מטרים מגבול סוריה. אם יש ירי מסוריה, זמן ההתרעה שלי הוא אפסי, חמש שניות. אנחנו משתדלים לעבוד בצורה חכמה ובשעות שמאפשרות את זה. לדוגמה, להתחיל מהחלק הפנימי, המרוחק יותר, ואז לקראת החושך להגיע לאזור צמוד הגדר. מנסים, כמו כל עם ישראל, לתמרן בתוך הטירוף הזה".
הכרמים של גולן נטועים בשיטה סופר־אינטנסיבית, כלומר, העצים נשתלים בצפיפות, כ־180 עצים בדונם, ואז, לדברי גולן, "המסיק מתבצע באופן מכני על ידי מוסקת שעוברת מעל העצים, נותנת להם מכות ומורידה את הזיתים לחלק התחתון. משם זה נאסף, ותוך שעה הזיתים כבר נמצאים בבית הבד בקיבוץ גשור שנותן לנו שירותים והופך את הזיתים לשמן. שנה שלמה אנחנו מגדלים – משקים, מדשנים, גוזמים, דואגים – כדי להגיע לעונת המסיק. אם במהלך השנה עוד יכולה להיות גמישות כזו או אחרת, הרי שבעונת המסיק עצמה, אם אתה לא מוריד בזמן את הזית, האיכות נפגמת".
"יד מרדכי" משתפת פעולה עם 15 מגדלי זיתים ברחבי הארץ. "אנחנו רוכשים מהם זיתים, ומובילים את הזיתים לבית הבד שלנו במושב היוגב בעמק יזרעאל, שגם נמצא תחת אש כבר תקופה ארוכה", מספר שוורץ. "השנה החולפת הייתה שנה קשה בכל הקשור לייצור שמן זית בישראל בגלל תנאי אקלים קיצוניים. השנה היבולים טובים יותר, ואנחנו בהחלט רואים שיפור משמעותי".
ד"ר נעלי מסכם: "מטרתם של החקלאים היא לספק את תצרוכת שמן הזית המיטבית למדינת ישראל, והם עושים מאמצים אדירים כדי להגיע לכך. כענף, אנחנו שמים לעצמנו יעד להגיע לביטחון מזון מבחינת שמן הזית ולספק את כל התצרוכת של ישראל על ידי הגדלת שטחי הנטיעות בצורת עיבוד מתקדמת. כדי שנוכל לספק את כל התצרוכת אנחנו זקוקים גם לתמיכה של המדינה. הרי אין מוצר יותר ישראלי משמן זית. הציפייה היא גם, כמובן, שהצרכנים יחפשו את שמן הזית הישראלי ולא את המיובא".
התרעות פיקוד העורף