העיתונאית קרולין גליק הגיבה היום (שני) לראשונה בחשבון הפייסבוק שלה לדבריה של נכדתו של יצחק רבין ז"ל, נועה רוטמן, שהאשימה אותה בכך שהעלתה פוסט מסית בו כינתה את ראש הממשלה לשעבר בוגד. "רק באחרונה פורסם ציוץ בטוויטר מטעם דוברת במשרד ראש הממשלה, שבו נכללה תמונת לחיצת היד בבית הלבן עם ערפאת, תחת הטיית הפועל ב.ג.ד", אמרה אתמול רוטמן. "מיותר לציין שהאישה הזו ממשיכה לקבל משכורת, גם מתוך המסים של בוגדים לכאורה, וצאצאיהם, כמוני. אם לא תחדלו ממסע השיסוי ומהעמקת המחנאות בינינו, ישוב חלילה ויישפך כאן דם".

לאחר מכן, בדיון המיוחד שנערך במליאה, הכחיש נתניהו את טענותיה של רוטמן. "נדהמתי וביקשתי לבדוק את הטענה והתברר שלא היה ולא נברא. זה ציוץ של עיתונאית, שלא מקבלת שכר מאיתנו", אמר נתניהו תוך שהוא מכוון לגליק. “אני מתנער מהציוץ הזה בכל תוקף. זוהי דוגמה איך לפעמים מתוך המאבק בהסתה, אומרים דברים פוגעניים וחסרי שחר לא רק עלי, אלא על ציבור שלם”, אמר. גם בנו, יאיר נתניהו, התייחס לנאום בתקיפות. 


גליק, שכבר שנים אינה משמשת כדוברת במשרד ראש הממשלה, שיתפה בפתיחת הפוסט סיפור מהעבר, לפיו בטרם נכנס רבין לדיון על הסכם אוסלו ב', נעמדו כל האלופים והפקידים הבכירים לקראת כניסתו, אולם לא הצליחו להעיר קצינה שישנה על הספה. "רבין הסתכל על הקצינה הצעירה הישנה ושאל מי זאת. הקצינים האחרים סיפרו לו. והוא חייך, וברכות אמר להם להניח לה. "היא עבדה קשה. מותר לה לישון," הוא אמר, ונכנס לתוך חדר הדיונים". 
 
לאחר מכן, חשפה גליק כי היא הייתה הקצינה המדוברת. "נזכרתי בסיפור הזה אתמול כשנודע לי שנכדתו של רבין, נועה רוטמן תקפה אותי בלהט ובזעם בנאום שנשאה בטקס הרשמי לזכרו של סבא שלה", סיפרה. "בהתחלה חשבתי כמה משונה זה שלצד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אני נבחרתי לשמש שק החבטות של השמאל ביום השנה של הירצחו של רבין. הרי אני לא רצחתי אותו. אני עבדתי בשבילו".
 
"בשנים 1994-1996 כסרן בקבע, כיהנתי כמרכזת המשא ומתן האזרחי עם אש"ף. הייתי חברה קבועה בצוות המשא ומתן. סיכמתי את הדיונים, הכנתי את כל המסמכים לקראת דיונים, וגם דיווחתי על הפרות ההסכמים שבוצעו בידי הרשות הפלשתינית", כתבה. "מסמכי המשא ומתן האזרחי היו חתומים על ידי. לא הייתי מקבלת החלטות. אבל ניסיתי ממעמדי לעשות את שלי למען ביטחון ישראל. ומי ששימשו מקור השראה עבורי היו רבין ואנשיו".

הפוסט המלא:
 

"רבין לא היה אידיאולוג של שלום", טענה. "הוא גם לא יזם את תהליך אוסלו. הוא אולץ לקבל אותו כפועל יוצא מהחתרנות של שמעון פרס ויוסי ביילין שניהלו את המגעים עם אש"ף מאחורי גבו של רבין. לאחר שקיבל את המסגרת, רבין פעל, ביחד עם אנשיו, להפוך לימון ללימונדה ולהשתמש במסגרת הבעייתית של אוסלו כאמצעי להבטיח ולבצר את ביטחונה של ישראל לאורך זמן. זאת הייתה המגמה שלו. והנטייה הזאת, והמסירות הזאת של רבין למטרה אחת ויחידה זאת באה לידי ביטוי גם בהתנהלות של אנשיו בתוך המשלחת".
 
"היה משנה לרבין המדינה, והעם. רבין הרי סלל את כל הכבישים העוקפים ביהודה ושומרון שאפשרו למתיישבים לחיות בבטחה יחסית, גם בזמנים הבלתי אפשריים ביותר מבחינת טרור. רבין הוא זה שהטיל סגרים על יהודה ושומרון ועזה כאשר המצב הביטחוני הצריך זאת. הוא זה שגירש מחבלי חמאס ללבנון. והוא זה ששמר על ישראל בצפון באמצעות רצועת הביטחון בדרום לבנון".
 
גליק שיתפה סיפורים נוספים באשר לאנשים שדאגו לטענתה לשפר את הסכמי אוסלו, ואז כתבה כי "לנוכח ההערכה שהייתה לי אז ועד היום לרבין, שביטאתי אגב בפרק הספר שכתבתי לזכרו שהוציא לאור המרכז למורשת יצחק רבין לכבוד יום השנה ה-20 להירצחו, הופתעתי כאשר הטלפונים ממערכות החדשות התחילו לזרום אליי אתמול וביקשו שאגיב למתקפה האיומה של נכדתו עליי. עם חלוף השעות אולם, התחלתי להבין את ההתנפלות דווקא עליי. וזה קשור מאוד לאיך שהייתי בתקופת הצבא, עם הנפילים הציוניים הללו, ואיך הם השפיעו עליי אז, ובכל 23 השנים שבאו לאחר מכן".

נועה רוטמן אמש בטקס הזיכרון בהר הרצל. צילום: מרק ישראל סלם

 
"בתקופה ההיא, ראיתי איך הדברים מתנהלים בחוץ, וגם בקרב חלק מחברי הצוות. ראיתי את הדמוניזציה של אלה שכמוני חשבו שאוסלו הוא מימוש השלב הראשון של תוכנית השלבים של אש"ף לחיסול ישראל. וראיתי איך השתקת הקולות הרציונאליים הרבים בימין על ידי התקשורת העצימה את מעמדם של גורמים בלתי רציונאליים, ובמקרה של יגאל אמיר, גורמים סוציופתים".
 
"אז לנוכח הרקע שלי, והחוויות שאני חוויתי, כן, הופתעתי מאוד כאשר הפכתי לשעיר לעזאזל ביום רצח רבין אתמול. אבל אז, כאשר התחלתי לחשוב על זה, הבנתי כי הגיוני מאוד שזה קורה. הרי, לאחר רציחתו, השמאל כמחנה אידיאולוגי סגר שורות וגם מוחות. אידיאולוגיית השלום של שלום עכשיו, שרבין בז לה, הפכה לאידיאולוגיית המחנה כולו. מדי שנה, הקולות הנשמעים ביום השנה לרצח הם קולות שרבין עצמו בחר לא להקשיב להם בחייו. אלא הקולות שעשו דמוניזציה למתנגדי אוסלו גם לפני מותו".
 
"וזה מביא אותי לעניין עצמו, לפוסט הסאטירי ששיתפתי בטוויטר בערב יום כיפור האחרון. כתבתי לפני חודש שבאמת לא תיארתי לעצמי שקולאז' סאטירי, שמבוסס על התפילה ביום כיפור יעורר עליי את זעם השמאל. בהתחלה, כשראיתי את ההתנפלות, פשוט הורדתי את התמונה בעמוד הטוויטר שלי שיעזבו אותי בשקט, ומתוך חשש שאולי חטאתי פה. אבל אז בדקתי את עצמי ואת מעשי, והגעתי למסקנה כי לא חטאתי. אז העליתי את הקולאז' לדף הפייסבוק שלי עם הסבר של המעשה שלי"
 
"כשהקמתי את אתר לאטמה ולאורך שנות חייה, תמיד אמרתי שלהבדיל מטור פובליציסטי, שמאפשר לכותב לפרט את עמדתו באופן מדויק ומנומק, סאטירה היא סוג של לאטמה בבטן. סאטירה טובה לא פוגעת לשווה. היא פוגעת בבטן כדי לפתוח את הראש. זה התפקיד שלה. בעיני, התמונה ששיתפתי בערב יום כיפור הייתה סאטירה במיטבה".

"רבין היה בז לו". אלדד יניב. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 
"אשר לצילום בקולאז' של רבין לוחץ יד לערפאת שמתחתיו כתוב "פשענו" אז א', אין כאן האשמה של רבין בבגידה. וב', אחרי כל מה שחווינו ברבע המאה מאז לחיצת היד ההיא, אי אפשר להתעלם מהעובדה הפשוטה שבסופו של דבר, מאמציו של רבין לקחת את המעטפת של אוסלו ולצקת בתוכה תוכן שישמור על ישראל כשלו. המעטפת הזאת הביאה במישרין לרציחתם של כ-1,600 ישראלים ופציעתם של עוד עשרת אלפים. היא הביאה לפגיעה אסטרטגית במעמד הבינלאומי של ישראל תוך העצמת ארגון טרור אש"ף. העובדה שבשמאל עדיין מתכחשים לכישלון אוסלו איננה אומרת כי העמדה של המחנה רציונאלית או מוסרית. היא לא. המילה "פשענו" קשה. אבל אנחנו פשענו". 
 
"אני מצטערת אם מישהו באמת ובתמים מרגיש פגוע מהפוסט ששיתפתי. אבל אינני טומנת את ראשי בחול גם לא הפעם. אני מבינה כי אלדד יניב, שאתמול השווה את הפוסט לכרוז של הנאצים נגד היהודים בשנת 1933 אינו תמים. הוא מבקש באמצעות דמוניזציה שלי לדרדר את השיח ולחדש את השתקת קולות הימין כחלק ממשא דמוניזציה גדולה יותר שתכליתה תפיסת שלטון בכוח". 
 
"רבין שסלח לקצינה צעירה כשנרדמה בכניסה לחדר הישיבות שלו באותו יום באוגוסט 1995 היה בז לדרכו האורווליאנית של אלדד יניב. רבין לא פחד מקולות חופשיים ומנומקים בעלי דעה אחרת ואני הוכחה לכך. מבחינתי, יהיה זה עלבון למורשתו של רבין אם אשתוק או אתכופף לנוכח המתקפה הנוכחית של חבריו של אלדד יניב. על כן, אינני שותקת. אני אמשיך לחקור, לנתח ולהגן על הדרכים לביסוס ביטחונה וחוסנה של מדינת ישראל ללא מורא, כפי שרבין ואנשיו לימדו אותי".