"שיקרו להם": מדוע לא קיבלו רופאים מתמחים את הכסף שהובטח להם?

אנחנו פונים למשרד הבריאות בתור זה שצריך לדאוג לעובדיו ולמערכת הבריאות; פונים למשרד האוצר שצריך לשחרר את סכומי הכסף לטובת המתמחים; ואנחנו מאשימים גם את ההסתדרות הרפואית בישראל, כי היא זו שחתמה על ההסכמים בשנת 2011 ולא דאגה למתמחים בשנים שלאחר מכן", אומר ד"ר אראל בוצ'ינסקי, יו"ר "מרשם" - ארגון המתמחים לרפואה בישראל.

"הם מרגישים שבגדו בהם, ששיקרו להם. זה פוגע במוטיבציה שלהם להמשיך לעבוד במקום ובמקצועות שהם בחרו. זה משפיע גם על דור העתיד של הרופאים. גם מי שיהיה מתמחה בעוד שנה או שנתיים, מבין שאי אפשר לבטוח במדינה ולסמוך על ההסתדרות הרפואית שתדאג לו".

"כשסיימתי את הסטאז' שלי בבית חולים כרמל בחיפה, שמתי לב לקצב ההתקדמות של רופאים שעובדים בחיפה. בחיפה יכולתי לא רק להתקדם יותר, היה לי גם קל יותר להסתגל שם, אבל למרות זאת, העדפתי ללכת לפריפריה", אומר ד"ר אמיר חלומה (27) מכפר מנדא, המתמחה ברפואת משפחה במכבי שירותי בריאות בכרמיאל. חלומה החל את ההתמחות שלו בכרמיאל ב־1 בינואר 2018, וחודשים לאחר מכן הופתע לגלות שרק מי שהחל את ההתמחות שלו מספטמבר 2018 יהיה זכאי למענק. "המענק לא היה השיקול העיקרי, אבל הוא היה אחד המרכיבים בשיקולי ההחלטה שלי", הוא מספר. "מ־2011 ועד היום שבו התחלתי התמחות, תמיד היה מענק למי שעשה התמחות בפריפריה. באפריל 2018 היו אמורים לצאת קריטריונים. אבל הקריטריונים יצאו רק לקראת ספטמבר, והוחלט שרק מי שהחל מספטמר 2018 יקבל מענק. ואני שואל מה קרה עם המתמחים שהחלו בינואר 2018?".

"אני מציג את עצמי כ'הנפגע מספר אחת'. התחלתי את ההתמחות שלי ביום הראשון של השנה הקלנדרית. אף אחד לא אמר שמשהו הולך להשתנות. אז למה דילגתם עלינו, על התקופה הזאת מינואר עד ספטמבר? אני מרגיש חוסר שוויון. למה אני לא, והוא כן? אם הייתי יודע שאין מענקים, הייתי ממשיך לעבוד בחיפה. לא הייתי עובר. כל מתמחה צעיר כמוני חושב גם על המצב הכלכלי שלו, ומתכנן את הפעילות שלו גם בהתאם להכנסות. אני מתחיל את החיים שלי, מתחיל לשפץ בית, לתכנן כמה דברים, ופתאום אין מענק. התכנון שלי נהרס תוך כדי, ואני צריך להיכנס לבלגן שלא חשבתי עליו. בינתיים אנחנו נמצאים במאבק נגד משרד הבריאות ומשרד האוצר. אם יהיה צורך, נגיע איתם גם לבית המשפט. אנחנו לא נכנעים. אהיה היום בדיון בכנסת, והבקשה היא שיכירו גם בנו, שנהיה חלק מההחלטה שלהם למענקים".

"המענק היה מוטיבציה לכל מתמחה צעיר לעבוד בפריפריה ואולי לבנות בה בית, להתחיל בה את החיים שלו. ההחלטות האלה של משרד הבריאות ומשרד האוצר, אם לא ישונו, יגרמו למתמחים רבים לעזוב את מקום העבודה שלהם. גם אנשים חדשים, שחשבו אולי להגיע לפריפריה, יחשבו פעמיים אם להגיע או לא".

ח"כ אורלי לוי־אבקסיס המלווה את מאבקם של המתמחים והגישה אף היא בקשה לדיון בוועדה, טוענת שהמרחקים מהפריפיריה למרכז אומנם קצרים, אבל הפערים הם עצומים. "בשנת 2016 גיליתי למשל שבמשרד האוצר ביטלו לחלוטין, ברוב חוצפתם, את המענקים לפריפריה", היא מספרת. "בעקבות הרעש שעשינו, נאלצו להחזיר את המענקים, אבל לא את כל הסכום. החזירו רק חלק, וגם שינו את הקריטריונים לתמריצים. עדיין חסרים הרבה רופאים בפריפריה, ואלה שנכנסו לתוך התהליך הזה מתוך מחשבה שיהיה מענק - מצאו עצמם בפריפריה בלי מענקים. אנשים סמכו על זה, עברו לפריפריה עם משפחתם".

"המענקים שניתנו בזמנו אכן שינו מציאות, אבל עדיין לא הגענו לנקודת המשווה. בפריפריה עדיין יש בערך חצי מהרופאים פר נפש לעומת המרכז. עדיין לא הגענו לקו המשווה. אנחנו מדברים על עתיד הרפואה במדינת ישראל. אנחנו רוצים שרופאים יגיעו לפריפריה, אבל ללא המענקים אין להם סיבה להגיע לשם עם משפחתם. בפריפריה שירותי החינוך ברמה נמוכה, אין תרבות מפותחת, אין להם הרבה אופציות, אבל המענקים יכולים להמריץ אותם. גם את אזור המרכז צריך לחזק מבחינת רופאים, אבל את הפריפריה על אחת כמה וכמה. צריך להמשיך את תוכנית התמריצים עד שנשווה את מספר הרופאים פר נפש לעומת המרכז".

"ידעתי שפתולוגיה נחשבת מקצוע במצוקה כבר שנים, והתחלתי את ההתמחות במרץ 2018 בידיעה שמגיע לי מענק. אבל הקריטריונים ל־2018 פורסמו רק באוגוסט. פתולוגיה אכן הייתה ברשימה, אבל היו זכאים למענק רק מי שהחלו את ההתמחות החל מספטמבר 2018".