תיאו קוסטר, שלמד עם אנה פרנק באותה כיתה בבית הספר באמסטרדם ותיעד את ההיכרות מקרוב עם אחד מסמלי השואה והגבורה, הלך שלשום לעולמו בגיל 91. רבים ליוו אותו אתמול למנוחת עולמים בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.
 
"אבא הספיק לעשות הרבה דברים והיה איש מיוחד מאוד", סיפר בעצב בנו בועז קוסטר. "הוא גם התלבש בצורה מיוחדת. עד לפני שבועיים עוד היה הולך לשוק האיכרים בנמל תל אביב".
 
תיאו קוסטר שרד את השואה בזכות משפחה נוצרית שהתגוררה בכפר מרוחק מאמסטרדם והסתירה אותו במהלך המלחמה. "בני הזוג, שהיו חשוכי ילדים, היו עבורנו סבא וסבתא", מספר בועז. "הם גם קיבלו את אות חסיד אומות העולם. כשסבא שלי ראה שאומרים לילדים יהודים בכיתה שבה למד עם אנה פרנק לעבור לבתי ספר אחרים, הוא הבין כנראה שמשהו נורא עומד להתרחש והצליח לשלוח את הבן שלו, את אבא שלי, הרחק מאמסטרדם. זוג נוצרים בכפר הסתיר אותו וכדי שהאס־אס ההולנדים לא יחשדו, הוא שינה את השם שלו ממוריס סימון קוסטר לתיאו קוסטר וככה חשבו שהוא נוצרי".

קוסטר בעסק המשגשג שהקים. צילום: באדיבות המשפחה

 

לאחר תום מלחמת העולם השנייה עבד תיאו קוסטר בבית הדפוס של אביו באמסטרדם. "הדפיסו שם דברים הקשורים לתנועה הציונית בהולנד, וישראל סקרנה אותו מאוד", מספר הבן. "אבא היה אז צעיר וחשב לעשות טיול לישראל כדי לראות את מה שקרא בדפוס. הוא קנה טוסטוס, העמיס עליו אוהל ונסע איתו מאמסטרדם לטורקיה. משם הגיע לישראל".
 
בישראל הכיר קוסטר את רעייתו אורה. בזכות יצירתיות שבה ניחנו הם המציאו ופיתחו מאות משחקים, צעצועים ומוצרים המשווקים עד היום בארץ ובעולם, בהם מקל אחיזה לשלגון שין־שין של שטראוס. בארה"ב בלבד נמכרו כ־12 מיליארד שלגונים עם המקל הזה.
 
הם הקימו את חברת "תיאורה דיזיין" ומאז פיתחו מאות משחקים וצעצועים, בהם "נחש מי". שני בניהם, בועז וגדעון, הפכו לדור ההמשך בחברה והמשיכו לפתח אותה. 
 
תיאו קוסטר חש צורך וחובה אישית להנחיל לדורות הבאים את מורשת השואה והגבורה וההיכרות עם אנה פרנק. הוא הצליח לאתר בני כיתה נוספים, יצר סרט דוקומנטרי וכתב את הספר "חברים לכיתה של אנה פרנק".
 
"הוא סיפר לי שאנה הייתה בחורה פלפלית ומיוחדת", מספר בועז, "ולא הפתיע אותו שהיא כתבה את היומן שהפך לאחד הסמלים החשובים של השואה".