לפני כחודש הלכה משפחת שנרב, האב איתן וילדיו דביר ורינה, למעיין דני סמוך ליישוב דולב שבבנימין. פיצוץ מטען בסמוך אליהם בעת שהגיעו למקום הוביל למותה של רינה ולפציעתם של איתן ודביר. חודש אחרי סיפר היום (שלישי) ב-103FM האח דביר המתאושש מפציעתו על רגע הפיצוץ והדקות הקשות שלאחריו, כאשר אביו מטפל בו ומנגד הם מבינים כי רינה אינה עוד בין החיים.

אחותך רינה נרצחה בפיגוע, אתה נפצעת. מה שלומך?
"בניסי ניסים לא יצאתי עם פגיעה שתמשך זמן ארוך. סבלתי מכמה רסיסים שנכנסו לגוף, בעיקר ביד, והייתה פגיעה פנימית מרסיס שנכנס לבטן, פגע בריאה, בקיבה ובמערכת העיכול. זה היה מצב מאוד מסוכן. ברוך השם, בזכות ההגעה המהירה של המסוק לבית חולים, הצליחו לייצב את המצב. יש השפעות מהפציעה אך לא משהו רציני".

ספר על האירוע עצמו, מה היה שם?
"זה התחיל מהרצון ללכת לטייל עם אמא ואבא. הייתי בקורס חובשים של מד"א כל הקיץ ולא היה לי זמן להיות בבית. התלבטנו לאן לנסוע ולבסוף הגענו למעיין על שמו של דני גונן ז"ל. הגענו לשם והתקשרנו למוקד כדי לוודא שהמקום בטוח. אבא ישר הבין שקורה כאן פיגוע, לי לקח קצת יותר זמן להגיע לזה".

מה שמעת ברגע הזה? יכול לשחזר אותו?
"קול חזק ועמום, אבנים שעפות באוויר ומסך שחור".

כשראיינתי את אביך הוא סיפר שכל השיחה שלכם לפני הפיגוע הייתה על חסמי עורקים וכד'.
"כן. דיברנו על הקורס חובשים. הוא הכין לי חוסם עורקים מהציצית. ככה הוא הציל את היד שלי".

מתי הבנתם שרינה לא איתכם עוד?
"באותו הרגע. הסתכלנו עליה והבנו מיד. גם אבא היה חובש. המשפט הראשון שהוא אמר היה 'אנחנו נהיה חזקים בשביל רינה ובשביל עם ישראל'".

אדם עובר פיגוע וזה המשפט הראשון שהוא אומר?
"זה מגיע מתוך אמונה תמימה שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה הוא לטובה. הוא כל הזמן עודד אותי להמשיך לנשום ולהתמקד באיך אני יכול לטפל בעצמי".

הוא תפקד כאבא או כאדם מבחוץ?
"גם וגם. הוא הסתכל עליי ממבט של חובש. הוא הסתכל איך הוא יכול לעזור לי".

איך הוא מרגיש?
"ברוך השם".

והאובדן? לא נותנים לו מקום?
"הבית שלנו מלא בשמחה. כל הקהילה עוטפת. יש את המקומות הפנימיים יותר שאתה מבין שחווית אובדן קשה. אנחנו מנסים לרומם את המקום הזה כמה שיותר".

תתגייס לצה"ל?
"בעזרת השם".

"אבא ישר הבין שקורה כאן פיגוע, לי לקח קצת יותר זמן"

דביר שנרב שאיבד את אחותו, רינה, לפני כחודש בפיגוע סמוך למעיין דני בבנימין סיפר על הרגעים הקשים וההתמודדות עם האובדן: "מנסים לרומם כמה שיותר"