כ־90% מהנשאלים הביעו שביעות רצון ממקום עבודתם, ובקרב אלה השוקלים מעבר צוינו סיבות כמו ריחוק ממקום העבודה, מעבר דירה והחלפת עבודה בגלל השכר. 9% ציינו את המחסור בעבודה בתחום העיסוק הנוכחי כשיקול למעבר.
כרבע מהמרואיינים המתגוררים בגליל ובנגב ומעוניינים לבצע שינוי ציינו כי שכר גבוה ואפשרות תעסוקה מגוונת או קידום משמעותי בעבודה עשויים למנוע את שינוי מקום המגורים והעבודה שלהם. 24% השיבו כי העלאה בשכר תשאיר אותם במקומם, 14% ציינו את אפשרות התעסוקה המגוונת וקידום משמעותי בעבודה ו־10% ציינו תנאים טובים יותר, כמו שיפור התחבורה, פיתוח תשתיות וחינוך.
בגזרת המעסיקים שפועלים מחוץ לנגב ולגליל, ציינו שני שליש מהמשיבים – מנהלים או בעלים של חברות בתחום הייטק – כי יהיו מוכנים להמשיך לקיים את העסק במרכז ולהעסיק עובדים המתגוררים בגליל ובנגב. אלה שהביעו נכונות לעבור ציינו כי לסל התמריצים יש השפעה על נכונות המעבר או על האפשרות להעסיק עובדים מהנגב או מהגליל בעבודה מרחוק. 49% מאלה שהתוודעו לסל התמריצים ציינו את הטבות המס כזרז למעבר.
באשר למועסקים בתעשיות טכנולוגיות מחוץ לגליל ולנגב, מהסקר עולה כי 33% מהם ציינו כי תמריצים כספיים, שכר גבוה ומגורים זולים יהוו זרזים עיקריים ובולטים למעבר. 32% מהם ציינו את הבטחת התעסוקה כזרז למעבר, 30% ענו כי ישקלו מעבר בתמורה לשכר גבוה, 11% ציינו קבלת מענק כספי, 6% ציינו את עניין התחבורה הציבורית ו־7% נקבו בתשובה “מגורים בזול”.
“ההייטק והסייבר הם חלק מהחזון הציוני החדש שאותו מובילה קק”ל, ויניעו התיישבות מחדש של מיליון וחצי ישראלים בגליל ובנגב”, אומר עטר. “יחד עם הגופים הרלוונטיים תיישם קק”ל את חזון ‘ישראל 2040’ שיהפוך את הגליל והנגב למנועי הצמיחה הכלכליים של ישראל, ישאיר את הצעירים לגור ולעבוד באזורים אלה וימשוך משכילים נוספים ואוכלוסייה חזקה, שישנו את ישראל דמוגרפית וכלכלית”.
ממצאי הסקר מחזקים את מחקרה של יעל נאור, עמיתת מחקר מרכז מילקן לחדשנות, שפועל במסגרת מכון ירושלים והמועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה. נאור בדקה בשנת 2017 כיצד להפוך את ישראל לאומת סטארט־אפ.
המחקר של נאור התמקד בענף ההייטק, בו יש משרות בשכר גבוה וביקוש להון אנושי משכיל. בפרט מתמקד המחקר ביזמות טכנולוגית, כלומר בחברות סטארט־אפ קטנות מבוססות רעיון מרכזי, הצומחות במהירות. על פי מחקרה, פיתוח כלכלי מוכוון הכרחי לנוכח ההיחלשות הכלכלית שעברו האזורים המרוחקים ממרכז הארץ. ההיחלשות הזו נובעת משלוש סיבות עיקריות: חוסר בנכסים, שוני במאפייני התעסוקה והגירה שלילית. לדברי נאור, עיקר ההגירה השלילית מהפריפריה היא של אוכלוסייה יהודית צעירה בעלת השכלה אקדמית שעוברת לאזור המרכז.
לנוכח הנתונים שהוצגו, המטרות של מדיניות פיתוח אזורי בישראל צריכות להיות שינוי דפוסי ההגירה הפנימית, כך שיותר אנשים יבחרו לגור מחוץ למרכז הארץ, בהתאם להחלטת הממשלה.
“הדרך המרכזית להשגת מטרות אלו היא עידוד תעסוקה איכותית בפריפריה, על ידי קידום מדיניות מתואמת וארוכת טווח המכוונת למשיכת אוכלוסייה מהמרכז”, כתבה נאור. “הנחת היסוד היא שכאשר לתושבי הפריפריה יהיה מגוון אפשרויות למשרות מכניסות המתאימות לכוח אדם משכיל, תתאפשר הגירה פנימית בקנה מידה גדול מאזור המרכז לאזורים אלו. הדגש העיקרי של המדיניות הממשלתית בעניין זה צריך להיות עידוד תעסוקה בשכר גבוה באזורי הפריפריה”.
נאור מציינת עוד כי יזמוּת טכנולוגית נותנת מענה לתעסוקה בשכר גבוה באזורים מרוחקים, גם משום שתעשיית החדשנות מבוססת על מערכת כלכלית רחבה המהווה כר פורה לצמיחה כלכלית. “יזמות טכנולוגית מהווה חלק ממאפייני אקוסיסטם, שאף תורמת להיווצרותן ולהתחזקותן של חברות גדולות. כך נוצר מעין מעגל חיים, שבו חברות ההזנק מזינות את התפתחותן של החברות הגדולות, ולהפך. מכאן שבפני קובעי המדיניות ניצב האתגר של בניית מערכת תמריצים שתסייע בהכוונת חברות טכנולוגיות קטנות לאזורים גאוגרפיים ייעודיים”.
הכתבה מתפרסמת בשיתוף קק"ל
התרעות פיקוד העורף