זה אחד המסמכים המפתיעים שקראתי בחיי. מסמך אמיתי. אחת העדויות המעודדות ביותר לאומץ לב של אדם שמתנתק ממה שכובל את מחשבתו. נייר שבו אדם עובר מחברה מדכאת חירות אל מחוזות החופש האישי. המסמך נשלח אליי על ידי בדואי שגר בעיירה חורה בנגב. זה מסמך בערבית, חתום על ידי בעלי סמכות בדואים. זהו תרגומו לעברית. כך כתוב בו:

בשם אללה הרחמן והרחום. 
תצהיר שמעיד על התנתקותי מחמולתי. 
אני החתום מטה, בן אדם אוניברסלי, לשעבר מחמוד אחמד אבו שארב, מודיע על התנתקותי והיפרדותי מכל חמולת אבו שארב, לרבות אחיי, אחותי ובני, ואינני אחראי על מעשיהם ועל פעולותיהם מהיום ואילך. הם אינם קשורים אליי ואיני קשור אליהם החל מהיום ומן התאריך לעיל. הם לא אחראים על התנהגותי ופעילותי, לא במישור האישי ולא בכללי, ועל פי מנהגי העדה איני שייך אליהם בעת צרה שרצח בצִדה, ואיני שייך אליהם בעת צרה שממון הוא נושאה, וזה קביל מול כל החמולות והשבטים. אני היום אדם בוגר, ויש לי עמדות ותפיסות עולם ברורות וחדות ואין לאף אחד זכות להתערב בחיי.
 
עדים:
מוסא אלעטאונה. 
עלי אבו אלגיעאן. 
שיחדה אבו סבית. 
בברכה,
בן אדם אוניברסלי, לשעבר מחמוד אחמד אבו שארב 


סיפרתי כבר בעבר על האיש הזה ששינה את שמו באופן רשמי בתעודת הזהות מן השם הערבי לשם: בן אדם אוניברסלי. סיפרתי על המעבר שלו מהשמאל הקיצוני הישראלי אל עמדות החופש והקידמה האנושית שהוא מוצא כיום בחברה הישראלית המערבית. תיארתי את תקוותו שהעולם הערבי שסביבו יידע לעשות את המהלך הזה כמוהו. מאז הכרתי אותו לפני כשנה וכמה חודשים, אחרי ששנינו היינו ב"צוותא", בטקס המעבר על פני ארונו של עמוס עוז, הוא אמר לי דברים מרתקים שעיקרם: ישראל היא מדינה טובה, ולצערו העולם הערבי לא ישתנה עד שהערבים לא יאמצו את הקידמה והדמוקרטיה.

הוא נולד לשבט ולחמולה, כמו כל בדואי. שם אביו אחמד אבו שארב אבו אל־הון, פועל דחק ואנאלפבית כהגדרתו, אמו הייתה זאידה אבו ראשד, אנאלפביתית גם היא, שעליה הוא אומר: "קומתה הפיזית מטר וחצי, והרוחנית קילומטר וחצי".

בן אדם אוניברסלי ואמו (צילום: צילום פרטי)בן אדם אוניברסלי ואמו (צילום: צילום פרטי)

אחרי גיל 20 החל להתרועע עם משכילים ואנשי רוח יהודים מהשמאל הציוני, ולדבריו, תמך בתוכניותיהם הפוליטיות בהפגנות, בעצרות מחאה וגם בקלפי. אחרי גיל 30 החל להתרחק מן השמאל הציוני והלא ציוני. "בקרב הערבים והמוסלמים יש משכילים כחול על שפת הים, אך נאורים אין כלל", הוא טען באחת משיחותינו הרבות. "מדובר בתרבות ובדת נעדרות מושגים כמו דמוקרטיה, ליברליזם, הומניזם, אינדיווידואליזם, חילון, אתאיזם, פמיניזם, תקשורת חופשית, ביקורת, סאטירה וחופש המחשבה".

ב־30.11.1989 הוא הצליח לשנות את שמו רשמית, במשרד הפנים, בכל התעודות שברשותו, כולל תעודת הזהות, מ"מחמוד אבו שארב" ל"בן אדם אוניברסלי", אבל זה לא הספיק לו: לפני כחודשיים הגיש בקשה להסרת המחויבות שלו מהמסורות השבטיות הקושרות אותו לחמולה ואת החמולה אליו, וכך כתב בה:

25.2.2020
הצהרה.
לכל הבדואים הנכבדים החיים הן בצפון הנגב והן בדרום הנגב ובכלל המרחב, שלום רב וברכות. שמי מחמוד אחמד אבו שארב ואני תושב חורה מבטן ומלידה ומשתייך לחמולת אבו שארב. לפני 32 שנים שיניתי את שמי באופן רשמי בכל הדוקומנטים שברשותי לבן אדם אוניברסלי. בן אדם כשם פרטי, ואוניברסלי כשם משפחה, ולמעשה התנתקתי פורמלית מעברי החמולתי ומן השיוך לחמולת אבו שארב.                                                                                                                          מאז עברו 32 שנים. בגרתי כרונולוגית ואינטלקטואלית, עברתי מהפך אישי שפירותיו הפכוני לחילוני גמור ומוצהר ואתאיסט מושבע, ויש לי עמדות ותפיסות עולם ברורות וחדות. אני נוהג לערער על דוקטרינות, לגנות אינדוקטרינציות, ואני מעודד לחירות המחשבה והטלת ספק כמעט בכל דבר ועניין.
כל המטען הנ"ל גורם אי־נחת לחמולה שאני משתייך אליה, היא חמולת אבו שארב, מפני שלדידה אני חלק מנכסיה הניידים. חמולת אבו שארב הם אנשים טובי לב, אנשי עמל שרוב חייהם נחבאים אל הכלים ולא מכים גלים. גישותיי המהפכניות גורמות להם לא פעם מבוכה ובושה ברחבי השבט.
לכן הגעתי למסקנה שאני חייב לפטור אותם מעול זה, שהם לא חייבים בו, עול ושמו בן אדם אוניברסלי. מרגע זה אני הופך להיות בן אדם אוניברסלי לא רק על הנייר אלא גם בפועל, ואני מכריז קבל עם ועדה בנוכחות טובים ונכבדים שיחתמו על התצהיר הנ"ל שמרגע זה אני נותן גט כריתות ומתנתק באופן סופי ולעולמי עולמים מכל דבר שנקרא אבו שארב, ובראש וראשונה ממשפחתי הגרעינית: אחיי, אחותי ובני. אני לא שייך יותר לחמולה הזו, לא לאנשיה החיים בישראל ולא לאנשיה החיים בירדן, בגדה המערבית או ברצועת עזה. כל דבר הנוגע לחמולת אבו שארב, הן בעתות ששון והן בעתות יגון, לא נוגע לי, לא כולל אותי ואיני אחראי אליו ועליו. כל דבר שקשור אליי או נוגע לענייני, כמו הרצאות שאני נושא, מאמרים שאני כותב או הצהרת הצהרות מפי, אינו קשור לחמולת אבו שארב בכללותה, וחמולת אבו שארב אינה אחראית למעשיי ולפעילויותיי, הן הפוליטיות והן האחרות, והיא רשאית להציגני מעל כל במה כאדם הזר לה, ולדידה דיני כדין זרים גמורים.
בכבוד רב,
בן אדם אוניברסלי

הרגשתי שלא הבנתי הכל, שהרבה דברים כאן צריכים בירור. שוחחנו. הוא הסביר: "למרות כל המודרנה, החברה שלנו בנויה מחמולות, והחמולות מרכיבות שבטים, זה שיש אינטרנט ומכונית ובית ומזגן לא משנה. איך אמר לי פעם אחד הבדואים: 'בסופו של דבר אנחנו בדואים, גם אם יש לנו תואר של פרופסור באוניברסיטה'. אנחנו פותרים את הסכסוכים בינינו על פי כללי העדה. זה נכון כמובן גם לגבי החמולות הערביות, כפי שאתה רואה ביישובים הערביים בארץ. אני בדואי, ואגב, בשנים האחרונות גם למדתי שבדואי הוא בעצם נטול לאום. כל כך שמחתי על כך. אני לא מגדיר את עצמי כערבי ובוודאי שאינני מגדיר את עצמי כפלסטיני.

"לפני שאבא שלי הלך לעולמו ביקשתי ממנו כמה פעמים שיעשה את האקט. הוא מכנס את החמולה, ואז נותן תצהיר בנוכחות נכבדי העדה, ומודיעים שהבחור הזה והזה לא שייך יותר לחמולה. אבא שלי לא רצה לעשות את זה. הוא אמר לי אין סיבה, ובשביל מה וכולי, אבל בכל פעם שהתבטאתי בציבור, או כתבתי מאמר, זה עורר תגובות וגרם למבוכה למשפחה שלי, ואני אומר: חברים יקרים, תשחררו אותי, שחררו אותי, אני בעידן אחר לגמרי. אבא שלי הלך לעולמו לפני שנה, זיכרונו לברכה. אז גיליתי שיש הליך שבו אני יכול לעשות זאת בעצמי. אמרתי: פנטסטי.

בן אדם אוניברסלי ואביו (צילום: צילום פרטי)בן אדם אוניברסלי ואביו (צילום: צילום פרטי)

"אני צריך את זה יותר ויותר. בחורה יותר ויותר אנשים מכירים אותי, יותר ויותר אנשים מזמינים אותי למפגשים, אני יושב בכל מיני דיוואנים ובהם אני אומר מה שאני חושב. למשל שאלוהים הוא אשליה, אבל אני גם מוסיף שאם אדם מסוים לא בשל לקבל זאת, שימשיך לאחוז בדבר המטאפיזי הזה. על פוליטיקה כנ"ל, למשל על 15 המנדטים של המשותפת. ישבתי במפגש וכולם התלהבו. 15! 15! אחרי שהם נרגעו אמרתי, מה שווה לאדם מיליון שקל אם הוא ננטש על הירח? מה הוא יכול לעשות איתם? זה בדיוק 15 המנדטים של הערבים הלאומנים הפונדמנטליסטים האלה. המנדטים האלה טובים רק בכנסת ישראל, תחת דגל ישראל ובהתאם לחוקי ישראל. אם הם יעשו אחרת, יהיה קונצנזוס יהודי שיכנה אותם אויבי ישראל וגיס חמישי.

"כשאני אומר דברים כאלה, אנשים פוקחים את העיניים. פתאום אני נוגע במשהו שהם מעולם לא שמעו. אני מאיר עיניים, לא רודף אחרי אנשים, אנשים מזמינים אותי ועוצרים אותי ברחוב לשמוע את דבריי. ולכן אני זקוק עכשיו לשחרור מן החמולה כדי לנטרל את ההתערבות מהמשפחה שלי, הגרעינית והמורחבת, כדי שהאנשים האלה ימשיכו בחייהם כנחבאים אל הכלים ולא 'יסבלו' ממה שאני אומר".

אני מניח שכל זמן שאתה קשור לחמולה, אתה חייב להגן על החמולה והחמולה חייבת להגן עליך, האם זה נכון?
"פחות או יותר. בוא ניקח את החמולה שלי. החמולה שלי לא לוחמנית, אבל החשש שלה הוא שאני, כאשר אני מדבר עם האנשים מהדעוות, שהם מעין מחזירים בתשובה מוסלמיים, הרי איש הדעווה הזה בסופו של דבר שייך לחמולה. זו יכולה להיות חמולה גדולה. הוא יכול לגדף אותי, לקרוא לי מטומטם, או לירוק עליי. זה גורם מבוכה ועוגמת נפש לחמולה שלי. לי, כאיש רוח, אין בעיה שאיש דעווה דתי יירק עליי או יסטור לי בגלל שאמרתי שאלוהים זו פיקציה. אבל לחמולה שלי יש בעיה".  

מה זה דעווה?
"אנשי הדעווה בתנועה האסלאמית הם, לטענתם, לא השלב הפוליטי של האסלאם, אנשי הדעווה טוענים שהם חובשים את הכובע האלוקי בלבד".

האם נכון לומר שהדעווה זה גוף שמייצג דתיים שמאמינים בערכי הדת ומטיפים להם?
"בדיוק, הדעווה זה ההקבלה למיסיונרים הנוצרים שנתקלתי בהם הרבה בחו"ל. הנוסחאות שלהם הן: תעבוד את האל, האסלאם טוב וכולי וכולי".

זה דומה למחזירים בתשובה אצלנו. לאנשי חב"ד, נניח.
"נכון. אבל שים לב, הם גורסים שאין להם שאיפות פוליטיות, הכל לשם שמיים. זה מבדיל אותם מהתנועה האסלאמית. ובכן, בגלל אנשים אלה וגם בגלל עימותים אידיאולוגיים אחרים שלי, הייתי חייב להתנתק מהחמולה. צריך שתדע, המקרה שלי הוא נדיר שבנדירים, שאדם מתנתק ביוזמתו מהחמולה. כבר קרו הרבה התנתקויות ברהט, בשגב שלום ובחורה, אבל זה כאשר החמולה החרימה אחד מבניה, מכל מיני סיבות. המקרה שלי, שבו מישהו מבקש להשתחרר מן החמולה שלו, חריג ביותר".

תגיד, זה לא מסכן אותך?
"נהפוך הוא, זה מסיר מעליי תקלות. אם למשל מחר מישהו מהפרחחים בחמולה שלי, מקרב הצעירים שמשתוללים, יורים באוויר וכדומה, או מישהו מאנשי החמולה שלי, בחור צעיר, הלך לבאר שבע, ישב בפאב שתה בירה ודקר מישהו מחמולה אחרת, אני בסכנת נפשות. יכולים להרוג אותי בטענה של גאולת דם. אחת ושתיים. בלי לשאול שאלות. עכשיו אין לי סכנה".

כמה אנשים יש בחמולה שלך?
"בערך אלף איש. החמולה שלי, כבר מקדמת דנא, מפורקת לשלושה גושים. שלושת הגושים האלה מתחברים בעתות יגון, ששון, אירועים גדולים, חתונה. אז נפגשים, אבל אתה רואה את הריחוק ביניהם כאשר יש אלימות, כאשר הם מכים מישהו או מישהו הכה אותם. כשאני התנתקתי מהחמולה כתבתי זאת בצורה גורפת, אני מתנתק מכל הגושים ומכל החמולה.

"מאז ומתמיד היינו שייכים לשבט אל־עטוונה, שבו חמולת אל־עטוונה היא הגדולה, וממנו השייח'. זו ההיסטוריה. עכשיו יש מועצה, כולם קנו מגרשים, אורח החיים שונה, כך שהמועצה מחליפה את השבט. אומנם אורחות החיים הם שבטיים וחמולתיים, אבל אין את השליטה של השייח' כמו פעם, שהיה אז הגוף המקשר שבין הממשל לבין השבט. עם זאת, עדיין, גם בעידן המודרני, מי שמחזיק בשלטון במועצה של חורה ואנשיו נהנים מההטבות, אלה החמולות הגדולות. למרות שהם מסתתרים תחת המטרייה האסלאמית ואומרים 'כולנו אחים'".

בחורה, היישוב שבו מתגורר בן אדם אוניברסלי, קיבלה הרשימה המשותפת 91.6% מהקולות בבחירות האחרונות. הליכוד קיבלה 4.34%, שהם 178 קולות, אחד מהם גם של אוניברסלי. כחול לבן 1.66%, האיחוד המתפרק של העבודה־גשר־מרצ 1.22%. "ביום הבחירות, בן כיתתי שהיה רכז, ביקש ממני לעזור לו. זכיתי ליום יוצא מהכלל, כי הייתי בהרבה קלפיות והרבה בתי ספר, וראיתי גרפיטי וססמאות, וזה עניין אותי".

החמולות מנהלות את העסק. העיירה חורה שבנגב (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)החמולות מנהלות את העסק. העיירה חורה שבנגב (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)

בחורה יש גם בדואים שמשרתים בצה"ל?
"נכון. יש בדואים שמשרתים בצה"ל, גם בקבע, וחבל שבילדותי לא היה מישהו שיאיר את עיניי, הייתי משרת בצה"ל, וזה היה נותן לי עוד אפשרות להיות חלק מן המדינה ולהביע יותר את אהבתי לישראל".

זה מאוד מעניין, מאוד מרתק. זה חלק מתהליך שאתה עושה אותו, והלוואי ורבים יותר היו עושים אותו, וזו התקווה. אנשים כמוך צריך להעריך ולאהוב.
"תראה, מה שיש לי זה אני והידע שלי. כל מי שיפנה אליי בחברה שבאתי ממנה, אשמח לבוא לדבר איתו. אשב לדבר עם אנשים, לא אצטמצם ולא אחסוך כלום. גם אם אצליח להאיר עיניים של אחוז אחד, או פחות, זה מהנה אותי. וכאשר אדבר עם אנשים על אינדיווידואליזם, אתן להם את הדוגמה האישית שלי. אני שואף להיות מוּנָאוָואר, בערבית פירוש הדבר אדם שבא מעולם הנאורות והוא מאיר את עיני האנשים. לכן אני לא יכול לשתוק".

כדי להבין יותר, אני רוצה לחזור לנקודה שהעלינו קודם בשיחה. הזכרת אפשרות שמישהו ייתן לך סטירה כי דיברת נגד הדת או אפילו נגד הלאומנות הערבית, בטענה שאתה אומר דברים שפוגעים בערבים.
"נכון, במקרה כזה הוא יכול לתת לי סטירה. זה כמעט קרה לי לפני שבועיים. פגשתי במשרדי המועצה בחור בדואי שאני מכיר שנים, בחור פשוט במחשבותיו. התחלנו לדבר, דיברנו על הלאומיות, ואמרתי לו 'הבדואים נטולי לאום'. האיש כמעט התפרק לרסיסים. הוא אומר לי: 'לא. אני ערבי ואני פלסטיני'. אמרתי לו: 'חכה, על ערבי אולי יש לנו ויכוח, אבל מי עשה אותך פלסטיני?'. הוא נכנס לזעזוע ואומר לי: 'אם תמשיך לדבר ככה, כדאי לירות בך'. הרגעתי אותו ואמרתי: 'אתה לא צריך להזדעזע. אם אתה חושב שאתה ערבי ופלסטיני, אז מה אכפת לך אם אני אומר שאני לא ערבי ולא פלסטיני? לי אין שום צידוק אינטלקטואלי לומר שאני ערבי, אתה עוד מוסיף שאני גם פלסטיני? אני בדואי. אני שייך לשבטים בדואים שבמשך מאות שנים נדדו במדבריות. אין לנו גילויי לאומיות ולא לאומנות. באמת'. הסברתי לו שאת כל סיפור הלאומיות בכלל הביאו אירופים לפני 200 שנים בקושי".

זה אכן מעניין, אבל אם האדם הזה היה נותן לך סטירה, האם החמולה שלך הייתה חייבת להתנקם באיש הזה? או לדרוש פיצויים? האם הם היו חייבים להגן עליך, או רק להתבייש בך?
"הם היו מתביישים. יכול להיות שהחמולה לא הייתה מחזירה לו סטירה כדי לא להסתבך. אחרי האקט הזה הם יכולים תמיד לפנות לאנשים נכבדים, במטרה למנוע את מה שהכי מפריע להם: הרכילות. עכשיו, אחרי ההתנתקות מהחמולה שביצעתי, הם יכולים סוף־סוף לומר מול הולכי הרכיל: 'לא, הוא לא משלנו. הבחור הזה לא שייך לחמולה'. אני רוצה לומר לך שתגובות קשות לדבריי אני שומע לא רק בקרב הבדואים. גם בשיחות מול חברים יהודים, וגם בעולם. פעם בניו זילנד באתי לשכן שלי, נוצרי פונדמנטליסט שהיה לו דגל ניו זילנד על הבית, ושאלתי אותו 'בשביל מה הדגל?'. הוא אמר לי, 'אם תמשיך לשאול אותי שאלות קשות, אני אצבע לך את הפנים'. פחדתי אז שתקתי והלכתי. זה קיים. הנבערים נמצאים בכל מקום".

אתה עומד בחזית לא פשוטה.
"אבל אם היית שואל אותי 'היית רוצה לשנות את מסלול חייך? האם היית רוצה להיוולד במשפחה בורגנית, לבנה, שיושבת בשקט בביתה אי־שם בניו יורק או באוקלנד?', הייתי עונה: בשום פנים ואופן לא. החיים מרתקים אותי".  

אחרי כמה ימים הוא התקשר אליי שוב וסיפר שהוא עובר בכל ריכוזי הבדואים ונותן את מכתב האישור על ההתנתקות שלו מן החמולה לראשי החמולות הגדולות והדומיננטיות, אלה אשר קוראים להם "כָּבִּיר רוּבָּע".

"זה מעשה שאני חייב לבצע, כדי שהמידע יהיה אצל כל ראשי הבדואים", הוא אומר לי, ומוסיף: "לפני כמה ימים אני עובר בחורה, ושני צעירים צועקים לי 'יָא מוּלְחִיד!', זאת אומרת, כופר באל וכופר בעיקר. פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה בחורה".

זה מסוכן, לא?
"מסוכן, אבל לקחתי את הסיכון הזה על עצמי, ואני חי עם זה. טוב לי".