זה אחד המסמכים המפתיעים שקראתי בחיי. מסמך אמיתי. אחת העדויות המעודדות ביותר לאומץ לב של אדם שמתנתק ממה שכובל את מחשבתו. נייר שבו אדם עובר מחברה מדכאת חירות אל מחוזות החופש האישי. המסמך נשלח אליי על ידי בדואי שגר בעיירה חורה בנגב. זה מסמך בערבית, חתום על ידי בעלי סמכות בדואים. זהו תרגומו לעברית. כך כתוב בו:
הוא נולד לשבט ולחמולה, כמו כל בדואי. שם אביו אחמד אבו שארב אבו אל־הון, פועל דחק ואנאלפבית כהגדרתו, אמו הייתה זאידה אבו ראשד, אנאלפביתית גם היא, שעליה הוא אומר: "קומתה הפיזית מטר וחצי, והרוחנית קילומטר וחצי".
אחרי גיל 20 החל להתרועע עם משכילים ואנשי רוח יהודים מהשמאל הציוני, ולדבריו, תמך בתוכניותיהם הפוליטיות בהפגנות, בעצרות מחאה וגם בקלפי. אחרי גיל 30 החל להתרחק מן השמאל הציוני והלא ציוני. "בקרב הערבים והמוסלמים יש משכילים כחול על שפת הים, אך נאורים אין כלל", הוא טען באחת משיחותינו הרבות. "מדובר בתרבות ובדת נעדרות מושגים כמו דמוקרטיה, ליברליזם, הומניזם, אינדיווידואליזם, חילון, אתאיזם, פמיניזם, תקשורת חופשית, ביקורת, סאטירה וחופש המחשבה".
ב־30.11.1989 הוא הצליח לשנות את שמו רשמית, במשרד הפנים, בכל התעודות שברשותו, כולל תעודת הזהות, מ"מחמוד אבו שארב" ל"בן אדם אוניברסלי", אבל זה לא הספיק לו: לפני כחודשיים הגיש בקשה להסרת המחויבות שלו מהמסורות השבטיות הקושרות אותו לחמולה ואת החמולה אליו, וכך כתב בה:
הרגשתי שלא הבנתי הכל, שהרבה דברים כאן צריכים בירור. שוחחנו. הוא הסביר: "למרות כל המודרנה, החברה שלנו בנויה מחמולות, והחמולות מרכיבות שבטים, זה שיש אינטרנט ומכונית ובית ומזגן לא משנה. איך אמר לי פעם אחד הבדואים: 'בסופו של דבר אנחנו בדואים, גם אם יש לנו תואר של פרופסור באוניברסיטה'. אנחנו פותרים את הסכסוכים בינינו על פי כללי העדה. זה נכון כמובן גם לגבי החמולות הערביות, כפי שאתה רואה ביישובים הערביים בארץ. אני בדואי, ואגב, בשנים האחרונות גם למדתי שבדואי הוא בעצם נטול לאום. כל כך שמחתי על כך. אני לא מגדיר את עצמי כערבי ובוודאי שאינני מגדיר את עצמי כפלסטיני.
"לפני שאבא שלי הלך לעולמו ביקשתי ממנו כמה פעמים שיעשה את האקט. הוא מכנס את החמולה, ואז נותן תצהיר בנוכחות נכבדי העדה, ומודיעים שהבחור הזה והזה לא שייך יותר לחמולה. אבא שלי לא רצה לעשות את זה. הוא אמר לי אין סיבה, ובשביל מה וכולי, אבל בכל פעם שהתבטאתי בציבור, או כתבתי מאמר, זה עורר תגובות וגרם למבוכה למשפחה שלי, ואני אומר: חברים יקרים, תשחררו אותי, שחררו אותי, אני בעידן אחר לגמרי. אבא שלי הלך לעולמו לפני שנה, זיכרונו לברכה. אז גיליתי שיש הליך שבו אני יכול לעשות זאת בעצמי. אמרתי: פנטסטי.
"אני צריך את זה יותר ויותר. בחורה יותר ויותר אנשים מכירים אותי, יותר ויותר אנשים מזמינים אותי למפגשים, אני יושב בכל מיני דיוואנים ובהם אני אומר מה שאני חושב. למשל שאלוהים הוא אשליה, אבל אני גם מוסיף שאם אדם מסוים לא בשל לקבל זאת, שימשיך לאחוז בדבר המטאפיזי הזה. על פוליטיקה כנ"ל, למשל על 15 המנדטים של המשותפת. ישבתי במפגש וכולם התלהבו. 15! 15! אחרי שהם נרגעו אמרתי, מה שווה לאדם מיליון שקל אם הוא ננטש על הירח? מה הוא יכול לעשות איתם? זה בדיוק 15 המנדטים של הערבים הלאומנים הפונדמנטליסטים האלה. המנדטים האלה טובים רק בכנסת ישראל, תחת דגל ישראל ובהתאם לחוקי ישראל. אם הם יעשו אחרת, יהיה קונצנזוס יהודי שיכנה אותם אויבי ישראל וגיס חמישי.
"כשאני אומר דברים כאלה, אנשים פוקחים את העיניים. פתאום אני נוגע במשהו שהם מעולם לא שמעו. אני מאיר עיניים, לא רודף אחרי אנשים, אנשים מזמינים אותי ועוצרים אותי ברחוב לשמוע את דבריי. ולכן אני זקוק עכשיו לשחרור מן החמולה כדי לנטרל את ההתערבות מהמשפחה שלי, הגרעינית והמורחבת, כדי שהאנשים האלה ימשיכו בחייהם כנחבאים אל הכלים ולא 'יסבלו' ממה שאני אומר".
"מאז ומתמיד היינו שייכים לשבט אל־עטוונה, שבו חמולת אל־עטוונה היא הגדולה, וממנו השייח'. זו ההיסטוריה. עכשיו יש מועצה, כולם קנו מגרשים, אורח החיים שונה, כך שהמועצה מחליפה את השבט. אומנם אורחות החיים הם שבטיים וחמולתיים, אבל אין את השליטה של השייח' כמו פעם, שהיה אז הגוף המקשר שבין הממשל לבין השבט. עם זאת, עדיין, גם בעידן המודרני, מי שמחזיק בשלטון במועצה של חורה ואנשיו נהנים מההטבות, אלה החמולות הגדולות. למרות שהם מסתתרים תחת המטרייה האסלאמית ואומרים 'כולנו אחים'".
בחורה, היישוב שבו מתגורר בן אדם אוניברסלי, קיבלה הרשימה המשותפת 91.6% מהקולות בבחירות האחרונות. הליכוד קיבלה 4.34%, שהם 178 קולות, אחד מהם גם של אוניברסלי. כחול לבן 1.66%, האיחוד המתפרק של העבודה־גשר־מרצ 1.22%. "ביום הבחירות, בן כיתתי שהיה רכז, ביקש ממני לעזור לו. זכיתי ליום יוצא מהכלל, כי הייתי בהרבה קלפיות והרבה בתי ספר, וראיתי גרפיטי וססמאות, וזה עניין אותי".
אחרי כמה ימים הוא התקשר אליי שוב וסיפר שהוא עובר בכל ריכוזי הבדואים ונותן את מכתב האישור על ההתנתקות שלו מן החמולה לראשי החמולות הגדולות והדומיננטיות, אלה אשר קוראים להם "כָּבִּיר רוּבָּע".
"זה מעשה שאני חייב לבצע, כדי שהמידע יהיה אצל כל ראשי הבדואים", הוא אומר לי, ומוסיף: "לפני כמה ימים אני עובר בחורה, ושני צעירים צועקים לי 'יָא מוּלְחִיד!', זאת אומרת, כופר באל וכופר בעיקר. פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה בחורה".
התרעות פיקוד העורף