בעמותה מדווחים כי גברים מבוגרים (בני 70 פלוס) פונים הרבה יותר מנשים. רוב הפניות החדשות ככלל הן של גברים מכל הגילים, בעיקר כאלה שנפלטו משוק התעסוקה בעקבות המשבר ופרנסת משפחתם מאוימת כעת.
נתי, תושב המרכז בשנות ה־40 לחייו, אב לשלושה נערים ובת קטנה המתמודדת עם מוגבלות וזכאית לקצבת ילד נכה מהביטוח הלאומי, סיפר בדמעות: "אנחנו גרים בדיור ציבורי, וזה לא שלפני המשבר חיינו ברווחה כלכלית. עבדתי במכבסה שכל עובדיה פוטרו, ואשתי הייתה המלווה של בתנו בהסעות וקיבלה על כך שכר מהעירייה. אבל המשבר מוצא את שנינו מובטלים, שזכאים רק לקצבת הבטחת הכנסה, שביחד עם קצבת הילדים וקצבת ילד נכה מגיעות לפחות מ־5,000 שקל בחודש".
לדבריו, "אני מתבייש לומר שהקצבה של הבת שלי מקיימת אותנו. אם לא העזרה הכלכלית מאמא שלי ומגיסי, לא היה לי היום מאיפה לשלם חשבונות. אני לא בוחל בשום עבודה ואם הייתי יכול לשפר את המצב הכלכלי שלנו משמעותית, אני מוכן מחר בבוקר. אבל המדינה לא מציעה הכשרות ולא מעודדת אנשים כמונו להשתלב בשוק העבודה. הגעתי למצב שעמותה מאכילה אותנו וששניצל נחשב מותרות. אנחנו לא זכאים לדמי אבטלה כי לא צברנו ותק מספיק ואנחנו עומדים מול שוקת שבורה. אני לא רואה איך אנחנו יוצאים מהמשבר".
מ"לחיות בכבוד" מדווחים עוד כי לתוספת המנות ואילוצי הקורונה יש גם עלויות משמעותיות שעמותות הסיוע מתקשות לעמוד בהן. עלות החלוקה החדשה שמתבצעת בחמגשיות אישיות ישירות לדלת הנזקק ולא במרכזי חלוקה מגדילה את ההוצאות בכ־3,000 שקל ליום.
מנכ"ל העמותה ארז קרלנשטיין אמר ל"מעריב": "המשבר הכלכלי מביא עמו המון נזקקים חדשים לסיוע. אנשים שבן לילה אינם יכולים לפרנס ולהאכיל את משפחתם. אנו משתדלים לסייע ולספק מזון לכל מי שזקוק לזה באופן מיידי, וכמובן קוראים לכל מי שיכול לסייע - להושיט יד בעת הזו ולתת לאחר. ולכל מי שזקוק, אנחנו כאן בשבילכם".
התרעות פיקוד העורף