הבוקר (שני) נמצאה גופתו של יונתן היילו, שהורשע ברצח הגבר שאנס אותו, סמוך לחוף פולג בנתניה, לאחר שככל הנראה שם קץ לחייו. עו"ד אלון אייזנברג, שייצג אותו לאורך השנים, שוחח עם בן כספית ואריה אלדד בתכניתם ב-103FM וסיפר על הרשויות שנכשלו בשיקומו. "אני שבע שנים נתתי מחיי כדי לשחרר אותו ממאסר, רשות שיקום האסיר לא נתנו יותר משבעה שבועות וכבר הרימו דגל לבן, ומודיעים בתיק הזה שהם לא מוכנים להגיש תכנית שיקום. אני לא רוצה לחשוב מה קורה עם כל האסירים שמשתחררים בישראל", אמר אייזנברג.

מתי בפעם האחרונה דיברתם?
"שוחחנו לפני שבוע וחצי בערך, סיפור מאוד עצוב. ראשית, אני רוצה למסור את תנחומיי למשפחה בשמי כמובן ובשם כל מי שהאמין ונלחם יחד איתנו על שחרורו במשך שבע שנים".

אנחנו מצטרפים כמובן. מה לדעתך היה שם? שיקום שלא הצליח?
"הדברים באופן די מצמרר מתחברים למפגש הראשון שלי איתו. פגשתי אותו לראשונה כמה ימים לאחר שהוא ניסה להתאבד, בגלל שהוא לא האמין שיצליחו להוכיח שהוא באמת עבר התעללות מינית והציעו לו לחתום על עסקת טיעון של 25 שנה במקום מאסר עולם. שכנעתי אותו שאפשר להוכיח את הגרסה שלו ואפשר לשחרר אותו ממעצר, אבל הוא צריך להבטיח לי דבר אחד, שהוא יהיה מספיק חזק נפשית כדי להתמודד עם המסע המשפטי הזה. הוא עמד בזה לאורך שבע שנים, עד ליום בו הוא השתחרר. כשהוא השתחרר מהכלא, החלום הזה התנפץ לנגד עיניו כי בחוץ פשוט לא חיכה לו כלום".

אחותו אמרה שהיה לו יותר קשה בחוץ מאשר בכלא. למה? הוא לא מצא עבודה? שום פתח לא נפתח לו?
"הוא לא מצא אף אחד שיחבק אותו רגשית ויעזור לו כלכלית. הגוף שהיה צריך לעשות את זה, רשות שיקום האסיר, נכשל כישלון טוטאלי, עד כדי כך שאפילו הודיע לוועד השחרורים שהוא לא מציע לו שום תכנית שיקומית כי ההתחלה הייתה לא קלה, היו מעידות, אבל אין שיקום קל, ובמשבר הראשון שהיה לרשות שיקום האסיר איתו, הם פשוט ויתרו. עמדתי ולא האמנתי. אני זוכר בדיון האחרון בוועדת השחרורים אמרתי לשופט 'אני שבע שנים נתתי מחיי כדי לשחרר אותו ממאסר, רשות שיקום האסיר לא נתנו יותר משבעה שבועות וכבר הרימו דגל לבן, ומודיעים בתיק הזה שהם לא מוכנים להגיש תכנית שיקום'. אני לא רוצה לחשוב מה קורה עם כל האסירים שמשתחררים בישראל".

זה היה כשהוא הואשם שוב בתקיפה וחזר לכלא לתקופה מסוימת?
"לא בתקיפה. הוא השתחרר ומצא את עצמו בודד באיזה קיבוץ בצפון, נכנס לדיכאון, והדיכאון הוביל לאלכוהול שהוביל לאירוע מילולי, איומים וכאלה, לא משהו גדול מדי. משם הוא התדרדר חזרה לכלא והשתחרר, מתוך תקווה שבאמת הפעם זה יצליח. אני אומר לכם, כמי שהיה שם בכל רגע, אין שיקום קל, השיקום הוא מסע הרבה יותר קשה מהמסע המשפטי, וכשאין לך את המערכת התומכת גם מבחינה נפשית וגם מבחינה כלכלית, המסע הוא לא פשוט".

אתה יודע מה הפרדוקס? אני לא רוצה להגיד לך כי זה בטח יקומם אותך, הפרדוקס זה השחרור שלו. בסופו של דבר, דווקא בתוך הכלא אתה במסגרת, אתה עושה משהו, גם הרבה יותר קשה להתאבד.
"זה עצוב אבל זה נכון. בכלא היה לו במירכאות כפולות הכל".

זה נורא, חוץ מחופש, והחופש די הרג אותו.
"היה מי שדאג לו לאוכל, למסגרת, לטיפולים. כשהוא יצא החוצה לא חיכה לו כלום".

פשוט נורא, סיפור קשה.