ד"ר דיקר, שמונה לנהל את אחת ממחלקות הקורונה הראשונות שהוקמו בארץ, לאחר פרוץ המגיפה, ספג אובדן אישי גדול, כאשר איבד את אמו יהודית, בגיל 94. בהחלטה מוסרית לא פשוטה, החליט ד"ר דיקר שלא לשבת שבעה כמקובל ובחר שלא לעזוב את בית החולים ולהישאר במחלקה ולהמשיך לעסוק בהצלת חיי מטופליו.
ד"ר דיקר עובד בבית החולים שנים ארוכות ומילא בו מגוון תפקידים – ממסיע אלונקות ועד למנהל מחלקה. לפני משבר הקורונה הוא התמחה ברפואה מונעת בקהילה ובפרט במחלות לב וכלי דם ובמנית השמנה. בנוסף, הוא מרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. "פועלו של ד"ר דיקר הוא מופת של אהבה בימי קורונה", צויין בנימוקי בחירתו.
מוזס, תושב אלפי מנשה, אלמן והורה שכול, היה ממקימי ארגון פעולות האיבה והוא מכהן כיו"ר הארגון בהתנדבות מזה כ-30 שנים. מוזס עצמו נפגע וניצל מבקבוק תבערה שנזרק לעבר רכבו בפיגוע שהוביל למותם של אשתו עופרה ז"ל ובנו טל ז"ל, שהיה בן 5 בלבד. מוזס הצליח להציל שניים מילדיו שנפצעו קשה ואף הוא נפצע קשה וסובל מכוויות בכל חלקי גופו.
בעת משבר הקורונה פעל מוזס לסייע למשפחות החברות בארגון בסלי מזון, במימוש זכויות וסיוע משפטי ואף בסיוע נפשי ובנוסף, במשך שנים היה ממובילי המאבק להקמת היכל הנצחה ממלכתי לזכר נפגעי פעולות האיבה בהר הרצל"מוזס מבטא את תעצומות הנפש של מי שיבדו את יקיריהם, חוו פגיעה ישירה בגופן והצליחו, אל אף העובד והמכאוב הנצחי, לקום מההריסות ולהקים ארגון שכל כולו סמל של נתינה ואחווה ישראלית", צויין בנימוקי הבחירה.
התרעות פיקוד העורף