חברו של סעידיאן: "הוא לא קיבל מספיק עזרה ממי שהיה אמון לטפל בו"

זיו שילון סיפר על פרויקט בו לקח חלק, במהלכו פגש את סעידיאן. "יש פרויקט מדהים שיצא לפועל על ידי כמה עמותות שמקדמות את עולם הפוסט טראומה, עולם שהוא לוט בערפל שנים, נוח להדחיק אותו כי הוא לא סקסי ויש שותפות שנקראת שותפות מגן ישראלית בה הצטלמו ידוענים יחד עם פוסט טראומטיים, חלקם לוחמים וחלקם לא. יחד איתי הצטלמו עוד מספר לוחמים לשעבר, חלקם נפצעו".

"איציק התמזל מזלי להכיר את האיש המדהים והקסום והצנוע הזה שהיה בן הזוג שלי ואח"כ נשארנו בקשר שהוא לא רציף אבל מה שלמדתי על האיש הוא באמת באמת כל מה שהוא עשה זה להשתלב חזרה בחברה, להשאיר את הטראומה מאחוריו ולהמשיך קדימה – זה לא הסתייע. הוא לא קיבל מספיק עזרה מזה לא מהחברה ולא ממי שאמון לטפל בו".

שילון ניסה להסביר את המורכבות עמה מתמודדים נכי צה"ל: "הרבה מאוד פעמים אנשים שמציעים לי לעשות פרויקטים אומרים לי בואו נעשה פרויקט לבעלי מוגבלויות, זה כמו להגיד קחו כדור ותשחקו כדורגל. הרי יש אחד חירש ויש אחד שנקטעו לו הידיים, אחד הרגליים ,אחד עיוור אתה לא יכול לתחום אותם כבעלי מוגבלויות זה חוטא כלפיהם. אותו דבר לגבי פגועי הנפש, כל אחד הוא קייס אינדיבידואלי והמערכת צריכה להסתכל על סיפורים כאלה שלא נראים לעין בצורה אינדיבידואלית".

כשנשאל האם הוא חושב שצריכה להיות הבדלה בין חיילים שנפצעו בפעילות מבצעית לבין בחופשה או בפעילות אזרחית ענה: "חד משמעית. בהקשר הפסיכולוגי חד משמעית. אי אפשר לבחון את זה באותה זכוכית מגדלת, אי אפשר. בתור קצין נכנסתי לפלוגה מקבילה, חייל התאבד שם בשירותים, אני האדם השלישי שראה אותו וסליחה על הביטוי ראיתי מוח שפוך על הרצפה".

הוא הוסיף והדגיש: "אני לא מדבר על התנאים, ברגע שקבעו שאדם 100 אחוז נכות נפשית התנאים הם אותם תנאים כי צריך את אותו הטיפול. ברגע שנקבעה 100 אחוז נכות נפשית, בין אם בקרב או מחוץ לקרב, צריך לטפל באדם אותו דבר. אבל הקביעה מהם אחוזי הנכות זה צריך להיות שונה, כי אדם שנלחם או אדם ששירת שלוש שנים בשירות קרבי, סבירות סטטיסטית שתגובת הקרב תהיה קיימת וחבויה ותתבטא אחרי הרבה שנים. אצל הרבה חברים שלי זה בא מאוחר יותר. כך המערכת צריכה לבחון".

כשנשאל האם גם הוא נפגע פוסט טראומה שילון ענה בחיוב והוסיף: "מכמה אירועים שונים, אני שירתתי, הפציעה זה רק סיום השירות שלי. היו לי 6 שנים די מורכבות של שירות. אני מאובחן בתגובות קרב של מעט מאוד אחוזים אבל אני גם בגלל שיש לי פגיעות גופניות אז שוב זה גם חלק מהעניין. הטיפול בפגיעות גופניות צריך להיות אחר מפגיעות נפשיות ומה שהחבר'ה האלה מבקשים זה ליווי, שמישהו יהיה שם, יקשיב להם פעם בשבוע, יבין מה הם צריכים לקבל ולשמוע, פסיכולוגית והשתלבותית".