בשנת 2020 נרשמה ירידה ניכרת במספר השביתות במשק - כך עולה מדוח השביתות של היחידה ליחסי עבודה בזרוע העבודה שבמשרד הכלכלה. בשנה זו היו 31 שביתות שבהן נטלו חלק כ־35 אלף שובתים, לעומת 45 שביתות מלאות בשנת 2019 שבהן השתתפו כ־45 אלף שובתים.
אבל מבחינת ימי עבודה מדובר בנזק גדול בהרבה בשנה שעברה: כ־391 אלף ימי עבודה אבדו למשק במצטבר כתוצאה משביתות בשנת 2020 לעומת כ־110 אלף ימי עבודה בשנת 2019. "עלייה זו נובעת בעיקר משביתתם הארוכה של העובדים הסוציאליים ומשביתת המרצים במכללות הטכנולוגיות", מסבירים בזרוע העבודה.
עוד עולה מהנתונים כי ב־2020 התקיימו במשק 15 שביתות חלקיות (עיצומים) שבהן נטלו חלק כ־22 אלף שובתים, לעומת 31 שביתות חלקיות בשנת 2019 שבהן השתתפו כ־33 אלף שובתים. כ־20% מהשביתות בשנת 2020 היו כתוצאה מתביעות שכר (כ־97% מכלל ימי העבודה שאבדו למשק בשנה זו נבעו מסיבה זו). 19% מכלל השביתות נבעו מאי־חתימה על הסכמי עבודה חדשים או חידוש הסכמים קיימים, 13% בגלל פיטורי עובדים, שיעור דומה עקב שינויים ארגוניים, 10% מחוסר ביטחון אישי (אלימות) ו־25% מסיבות הקשורות בתנאי עבודה.
במשרד הכלכלה טוענים כי מדובר בהמשך המגמה של יציבות ושקט תעשייתי במערכת יחסי העבודה. "מגמה זו נמשכת ביתר שאת במחצית הראשונה של שנת 2021, שבה ניכרת ירידה דרסטית בנתוני השביתות, השובתים ובימי העבודה שאבדו למשק כתוצאה משביתות", אומרת הממונה הראשית על יחסי העבודה בזרוע העבודה עו"ד רבקה ורבנר.
"חלק מהשביתות בשנת 2020 ובמחצית הראשונה של 2021 הן נגזרות ישירות של נטל העבודה על קבוצות מסוימות של עובדים עקב מגיפת הקורונה, כמו למשל אחיות בתי החולים, מעבדות בתי החולים וקופות חולים, עובדים סוציאליים והפסיכולוגים החינוכיים. "נתונים אלה מעידים על הרצף המתמשך במדיניות ההידברות בין הצדדים הפועלים יחדיו לביצוע המשימה בעלת הקדימות הגבוהה יותר בתקופה זו - והיא החזרת העובדים למקומות העבודה ולפעילות מלאה".
35% מכלל השביתות המלאות התקיימו בשירותי הבריאות, הרווחה והסעד, 16% בחינוך ושיעור דומה במינהל הציבורי והמקומי. 84% מכלל השביתות המלאות היו בסקטור הציבורי (98% מכלל ימי העבודה שאבדו למשק), לעומת 16% בסקטור הפרטי ו־2% בלבד מכלל ימי העבודה שאבדו למשק.
ד״ר יוכבד פנחסי אדיב, יו״ר פורום המכללות הטכנולוגיות: "המכללות הטכנולוגיות והמרצים בהן לא היו ביום אחד של שביתה בשנים 2019-2020. לא יתכן שזרוע העבודה, האמורה להכיר את פעילות המכללות הטכנולוגיות, תייצר מציאות שלא קיימת ותציג מצג שווא.
לא זו בלבד שהמכללות הטכנולוגיות לא שבתו, אלא להפך: מתוך תת תקצוב נוראי ומחסור קריטי במשאבים, פעלו המכללות הטכנולוגיות בנחרצות ומתוך התגייסות אדירה לקיים שגרת לימודים סדירה גם בתקופה זו, והביאו את תלמידיהן להישגים שלא נפלו משום תקופה רגילה, כפי שאלו נמדדו אובייקטיבית בבחינות החיצוניות ובפרוייקטי הגמר. לא זו בלבד שהמדינה והאוצר לא עמדו בהתחייבויותיהם הקודמות והמינימליות ביותר כלפי המכללות הטכנולוגיות, הם אף לא טרחו לשפות את המכללות על הירתמותן והעלויות הגבוהות שהלימודים המתוקשבים גבו מהן״.