בפתח דבריה, אמרה מאיה: "אני הייתי בבית ולא הייתי בכוננות באותו ערב. קראתי את הדיווח בתקשורת שהייתה תאונה, ומה שעבר לי בראש הוא שמעניין מי באותו יום כוננית, ושהיא בטוח נמצאת בדרכה לבית החולים. כשריטה הגיעה למקום היא ביקשה להתייעץ עם הקולגות, ואני הגעתי למקום להיות איתה ועם הצוות הרפואי".
בהמשך, ריטה ומאיה התייחסו לעבודתן במקרים כאלה, כאשר עליהן לנסות ולהסביר לבני המשפחה על התאונה שהתרחשה: "כשראיתי את התמונות הקשות בחדר הטראומה הבנתי שנזדקק לעזרה, אז כתבתי לקולגות שלי שאזדקק לעזרתם ומאיה התנדבה לבוא באותו הרגע. תמיד בכל כוננות כולם עונים אם צריך להתייעץ, גם בשעות הלילה. אנחנו תמיד עוזרים אחד לשני. ככה היה גם ביום שישי".
לשאלה כיצד מסבירים למשפחה על אירוע כל כך מחריד, אמרה ריטה: "זה הקטע הכי קשה. היה תורן מלשכת הרווחה בפתח תקווה שהביא אותם לבית החולים, ואז יצאנו לפגוש אותם בכניסה לבית החולים והענקנו להם ליווי. היו שאלות בדרך וזה היה מאוד קשה להגיד לה שתכף ניפגש עם הרופא והם יקבלו את האינפורמציה".
לסיום, העובדות הסוציאליות התייחסו לקושי לנתק את הקשר בין העבודה לבית: "אנחנו לוקחות את זה הביתה. אני לפחות אוהבת ללוות את המשפחות ויודעת שזו עבודה חשובה ומה שאנחנו יכולות לעזור בשטח אנחנו עושות וזה עולה על הקושי.
התרעות פיקוד העורף