כשהוא בעיצומה של שנת שירות, חודשים ספורים לפני שעתיד היה להתגייס לשרת בצה"ל, רב"ט ליבנה חדד גילה שאביו חלה במחלת הסרטן. את כל תהליך המיונים, השיבוץ, הגיוס וההכשרה החייל הצעיר עבר כשבבית המצב לא פשוט – המחלה של אבא רק הלכה והתדרדרה. יומיים בלבד אחרי שסיים את מסע הכומתה, אביו של ליבנה הלך לעולמו, אך השאיר אחריו מורשת קרב מרגשת, ואת הכומתה האדומה שנשא עמו ברגעי הלחימה.
ליבנה חי כל חייו בעיר תל אביב, למשפחה בת שמונה נפשות, כשהוא הקטן ביותר. הוא חונך על ידי הוריו לערכים של נתינה, כבוד, הדדיות ועזרה לזולת, מה שהוביל אותו להתנדב בעמותת "כנפיים של קרבו", להיות מדריך בצופים ולעשות שנת שירות עם נוער בסיכון וילדים עם צרכים מיוחדים.
באחת הפעמים שחזר הביתה אחרי שבוע התנדבות מפרך, ואחרי שכבר עבר גיבוש מטכ"ל עליו חלם, הוריו הושיבו אותו לשיחה והפילו את הפצצה: "אבא חולה בסרטן ריאות". אביו אהרון, שהיה אז בן 68 והוכר כנכה צה"ל, הרגיע אותו והסביר שעל אף העצב והחשש לחייו, עליו להמשיך בפועלו, לתרום למדינה ולשמור על אופטימיות. אימו של ליבנה אמנם הסבירה לו את המצב בבית וביקשה ממנו להתגמש בתפקיד הצבאי שלו, אך ליבנה החליט להיאחז בדברי אביו וללכת בעקבותיו אל חטיבת הצנחנים.
"הוא סבל מאוד והיה לי קשה מאוד לחזור מהצבא ולראות אותו ככה, בוא נגיד שלחזור הביתה אחרי שבוע של הכשרה בצבא לא היה הזמן מנוחה שלי", סיפר ליבנה בריאיון למעריב. לדבריו, בכל פעם שיצא הביתה הוא תרם את חלקו למאמץ המשפחתי, קילח את אביו, נשא אותו ממקום למקום וטיפל בו בכל מה שהיה צריך. כשהימים עברו וליבנה סיים את ההכשרה, הגיע מסע הכומתה שכל כך חיכה לו, אך המשפחה לא יכולה הייתה להיות שם בשבילו. אהרון כבר הרגיש לא טוב, ובזמן שליבנה מתרגש להמשיך את מורשת אביו, המשפחה סופרת את רגעיו האחרונים.
בראיון ליבנה נשאל איך זה להרגיש לבד בטקס הסיום, כשהוא יודע שבבית המשפחה כולה תומכת באב, וענה: "מבאס לעמוד בטקס ולדעת שהמשפחה לא שם, אבל יש דברים יותר חשובים וישר אחרי שקיבלתי את הכומתה ברחתי משם הביתה". כשחזר מהטקס אביו כבר היה על ערש דווי, אך הספיק להעניק לו את הכומתה המקורית שלו ואמר את מילותיו האחרונות: "אני רוצה שתמשיך לעזור, להצליח, להוביל אנשים ולהיות מי שאתה". אחר כך, אהרון כבר הפסיק לדבר ואלו בעצם היו בין הדברים האחרונים שאמר לפני לכתו.
אביו של ליבנה שירת בעברו במלחמת לבנון הראשונה, שם נקלע לאירוע חטיפה בו היה בין השבויים. כאשר כוחות צה"ל נכנסו אל הבית בו הוחזק כדי לחלץ את הנופלים, שלושה מהנוכחים נהרגו במקום ואילו אהרון נורה ברגלו. "לקחתי ממנו הרבה ואני משתדל תמיד לתרום ולא לחשוב רק על הקושי או על עצמי, אלא לתעל את זה לדברים אחרים. אני מניע את עצמי ורוצה לגרום גם לאחרים שאיבדו אדם קרוב לנצל את הקושי לדברים חיוביים", סיפר.
השבוע, שנה אחרי שאהרון חדד ז"ל נפטר, ליבנה סיים בהצלחה את קורס המ"כים בתפקיד אותו הוא ממלא בגאווה. בזמן שכל חבריו היו בטקס הסיום, ליבנה היה באזכרת השנה למות אביו, אך סגר מעגל מרגש שוודאי מסב גאווה רבה לאביו שצופה בו מלמעלה.