ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ייפתח ביום רביעי הבא בעצרת ממלכתית בכיכר גטו ורשה ביד ושם, ובמהלכה יודלקו שש משואות של שורדי שואה המייצגות את ששת מיליון היהודים שנספו.
משואה חמישית ישיא שאול שפילמן, שנולד בשנת 1931 בווינה. בספטמבר 1942 גורשו שאול ומשפחתו לבית ספר יהודי שהוסב למתקן כליאה, וממנו נשלחו לגטו טרזין. לאחר כשנה, בנובמבר 1943, הם נשלחו לאושוויץ. שמו של שאול צורף לרשימת אסירים שיועדו להשמדה, אבל אביו שעבד במשרד המחנה כרשם, העביר את שמו לרשימה של קבוצת נערים בוגרים - וכך הציל את חייו. באוגוסט 1944 נבחר שאול בסלקציה להשמדה, אבל ניצל בזכות הממונה על בלוק הילדים.
בינואר 1945 הוצאו שאול וחבריו לצעדת המוות, שאותה שרד. שאול שוחרר על ידי הצבא האמריקאי במחנה גונסקירכן כשהוא חולה בטיפוס. לאחר שהתאושש הוא עלה לארץ ישראל והתנדב לפלמ"ח. הוא לחם ונפצע במלחמת העצמאות, ולאחר מכן השתתף בכל מערכות ישראל עד מלחמת יום הכיפורים. שאול עבד במגן דוד אדום במרחבי הנגב, ובתפקיד זה הציל חיי רבים והכשיר דורות של מצילי חיים. לשאול ולאשתו מרים שבעה ילדים, 18 נכדים ושבעה נינים.
משואה שישית תדליק רבקה אליצור, שנולדה בשנת 1934 באמסטרדם תחת השם רבקה־בראנקה ליסאואר. אביה היה סוחר טקסטיל והיה לה אח אחד, גדול ממנה, בשם יופ־יהושע. בעת כיבוש הולנד בידי גרמניה הנאצית במאי 1940, הייתה רבקה תלמידת כיתה א'. בקיץ 1942 נעצרו כל בני המשפחה בידי הגרמנים והובלו אל מחנה וסטרבורק, אולם בזכות הדרכון הבריטי שהיה לאבי המשפחה, יועדו בני המשפחה לחילופי שבויים תמורת גרמנים שהיו בידי בעלות הברית המערביות.
בשלב זה נשלחה המשפחה למחנה ברגן־בלזן, שבו רוכזו המיועדים לחליפין. במחנה הופרדו רבקה ואמה רוזה־רחל מהאב יצחק ומהאח הגדול יופ. באפריל 1945 הועלו רבקה ומשפחתה על רכבת ליעד לא ידוע. במהלך הנסיעה הרכבת הופצצה, אך זו שרדה. כעבור מספר ימים שוחררו האסירים בידי הצבא האדום. בשנת 1959 עלתה רבקה לישראל, ועבדה בין היתר כמלווה ותומכת לעולים מהולנד. לרבקה ולבעלה דב שתי בנות, תשעה נכדים וחמישה נינים.
התרעות פיקוד העורף