לגמרי לא הפליא אותי שזאת תהיה המגמה של אדם כמו טרופר, שהוא בעיניי מלח הארץ, ושזכה למלוא ההערצה וההערכה כאשר נחשף לראשונה הסיפור המרגש אודות הכיליה שהוא תרם לאדם זר על מנת להציל את חייו. מאז, בכל פעם שהאיש האציל הזה ואוהב האדם, מופיע בציבור או מתראיין, הוא תמיד משדר נועם הליכות ודבריו תמיד מלכדים, ומטרתם רק לעשות טוב ולהשכין שלום והלוואי וכל חברי הכנסת, נבחרי הציבור, היו כמוהו וישראל היתה נראית אחרת.
השנה בשונה משנים קודמות, ערכיות הטקס באה לידי ביטוי בעיקר כשהושם הדגש על העצמת אנשים עם מוגבלויות ונוער בסיכון. בעקיפין, אף נרמזה העצמת נשים כאשר בשונה משנים קודמות, 2 נשים הנחו את הטקס. הפעם, ראש הממשלה לא נשא נאום, על מנת לא להכניס פוליטיקה, מילה שכמעט הפכה למילת גנאי בנוף הישראלי.
בשונה משנים קודמות, שמענו גם דברים בשפה זרה, אוקראינית, מפיה של מדליקת משואה אליזבטה שרסטוק, שבזמן ההפצצות על אוקראינה, הובילה מבצע לפינוי 150 איש מהקהילה היהודית, ולכבוד האירוע היא למדה לבטא בעברית את המשפט שהכי מסמל את הטקס: "ולתפארת מדינת ישראל". אליזבטה, הפליגה בדבריה בשבחים על המדינה ומוסדותיה וכל ארגוני ההצלה, וההתנדבות הישראלים שמפוזרים בכל מקום בעולם. בעיניי, דבריה היו מכוונים לאוזניים רוסיות וטוב שכך, אחרי דבריו המזוויעים של שר החוץ הרוסי לברוב שהעז לטעון שהאנטישמים הכי גדולים היו יהודים.
עד עכשיו אני תוהה איך משרד החוץ שלנו, הגיב לדברים הבזויים האלה בשפה, שנשמעה רפה וסלחנית, והצביעה שוב על רפיסות וחוסר כבוד לאומי מצד משרד ממשלתי, רפיסות שניכרת לאחרונה בהרבה תגובות אחרות של נציגי ממשלה, למול אירועים לא קלים שמתרגשים עלינו לבקרים מצד אוייבים וגורמים עוינים.
בשונה משנים קודמות, היתה זו הפעם הראשונה שלא זכינו לצפות במופע זיקוקים מרהיב, מתוך התחשבות בהלומי קרב, ובמקומם קיבלנו ביצועי פירוטכניקה עדינה, מרשימים לא פחות. ומי צריך פיצוצים של זיקוקים, זוהרים ככל שיהיו, כאשר תכניו של הטקס והאנשים המיוחדים שמיוצגים בו, מרגשים אותנו הרבה יותר וממלאים ליבנו בגאווה לאומית.
השנה בפעם הראשונה, ניתן מקום של כבוד גם לאותם אנשים במדינה שלא מוכרים ועוסקים בהגנת המולדת בצורה סמויה ונמצאים מאחורי הקלעים. על מדליקי המשואות השנה נמנה איש ימ"מ שאין לחשוף את זהותו והוא עלה להדליק את המשואה כשהוא עוטה מסכה על פניו, ולא בגלל הקורונה, מה שהוסיף לטקס מימד מסתורי ומותח.
בשונה משנים קודמות, כמויות הרגש שהציפו את הטקס לא פסחו על המשתתפים בו, וכמה מהם, בזמן שנשאו דברים לא יכלו להתאפק ופרצו בבכי באופן הכי ספונטני, מבלי לנסות ולהסתיר את הדמעות. אם היתה בטקס העצמה נשית או העצמה של אנשים ומוגבלויות, היתה כאן גם העצמה רגשית שבאה לידי ביטוי עם פתיחות גדולה, ללא צורך להתנצל או להרגיש מבוכה.
הופעתה של ריטה היתה מרשימה ודרמטית, כפי שרק היא יודעת לעשות, ואני בטוחה שהקריאה החדה והנוקבת שלה "לתפארת מדינת ישראל" חצתה גבולות וארצות והגיע עד לאוזניהם של שונאינו הגדולים ביותר באירן. אין ספק, שהטקס השנה היה אירוע תרבותי משובח ומכובד, עמוס בקתרזיס שניסה לנקות את הגוף של החברה החולה שלנו מכל הרגשות העוינים שמבעבעים בה.
אבל כמו תמיד, אחרי תהליך של קתרזיס, בדרך כלל חוזרים לאותה מציאות ועולם כמנהגו נוהג, ואני רק יכולה לקוות שהטקס הצליח לפחות לזמן מה, להשיג את המטרה שעליה דיבר חילי טרופר: "הטקס יבקש להדגיש את הטוב המשותף ויבקש לתת מקום למי שמקדישים את חייהם כדי להיטיב עם אחרים ולבנות כאן חברה סולידרית יותר. טקס של רוח טובה".
התרעות פיקוד העורף