בפתח דבריה, שיתפה על מצבה הפיזי כיממה לאחר התאונה: "ידעתי ימים טובים יותר. כואב מאוד הגוף, הנפש, יהיה בסדר. "כל הגוף, יש לי קרע בטחול, היה לי דימום פנימי שעכשיו נעצר".
באנון שיתפה כיצד היא מרגישה לאחר ששמעה כי שניים מחבריה נהרגו בתאונה: "קשה, הם (יובל ומתן) היו חברים מאוד מאוד טובים שלי. הכרנו מאז שהייתי חניכה בפנימייה, עבדנו ביחד, אני מדריכה בפנימייה, בעצם אנחנו כולנו מדריכים ביחד. רצינו לציין את סוף השנה בחופשה ביחד בסיני, נסענו כולם ביחד, ולצערי לא חזרנו כולם".
בסיום, העידה כי ביקשה מהנהג להאט, ושיחזרה את הרגעים הראשונים לאחר התאונה: "אני לא זוכרת יותר מזה. אני זוכרת שהוא נהג נורא מהר. כל הנהגים שם נוהגים מאוד מהר. אני רק זוכרת את הסוף, שהתהפכנו וכל הזכוכיות עפו עליי, ותפסתי חזק במשענת של הכיסא שלפניי, איפה שמתן ישב, ואני זוכרת שהיו צעקות ואת כל הזכוכיות עפות".
כאמור, לאחר הראיון ב-103FM, באנון התראיינה לערוץ 12, שם חשפה פרטים נוספים על אופן הטיפול בפצועים במצרים: "בכינו, ביקשנו שיחלצו את החברים שלנו מהרכב", היא הוסיפה שהם ביקשו שיחלצו את החברים מהרכב המרוסק אבל שהמחלצים העדיפו לחלץ קודם את הנהג.
לדבריה, הנהג שם להם שירים בעברית במהלך הנסיעה ואז הם נרדמו. הם התעוררו רק מרעש ההתנגשות. "העבירו אותנו למרפאה בנואיבה, לא יכולנו להשיג את משרד החוץ. כשהאמבולנסים הגיעו לפנות אותנו לישראל הם דרשו תשלום. לא היה לנו מזומן וזוג ישראלי עזר לנו ושילם 1,200 לירות מצריות עבור כל אחד".
היא אף סיפרה על היחס מצד המצרים: "רע מאוד, בכינו, התחננו, שיתנו לנו טלפונים כדי לעדכן את המשפחות שלנו. רק אז מישהו מצוות המרפאה פתח נקודת גישה. לאחר מכן, כדי שנוכל לעבור לשטח ישראל הם התעקשו שנעבור לחתום על מסמכי הסרת אחריות בבית המשפט המקומי וכך הובלנו לשם כשאנחנו פצועים ושבורים נפשית".
התרעות פיקוד העורף