במשכן הנשיא בירושלים מתהלך זה זמן רב סיפור, שהוא ספק אמת, ספק אגדה. לפיו בטקס החיילים המצטיינים באחד מימי העצמאות, כשעמד המנצח האגדי יצחק גרציאני להניף שם את שרביטו על תזמורת צה”ל, הוא נדהם לגלות שהשרביט איננו, וכל החיפושים אחריו העלו חרס. החשוד המיידי במעשה הקונדס היה זאטוט שובב, שניצב בסמוך לו ועשה את עצמו מנצח גם כן.
כיום, במבט לאחור בגיל 48, ארז נבון, בנו של הנשיא החמישי יצחק נבון, איננו מאשר ואיננו מכחיש שידו הייתה במעל. בילדותו, משכן הנשיא, על כל מכובדותו, היה לו הבית. וכך, בשובו מבית הספר היה צועק בצהלה מבעד לחלון קומת המגורים: “אבא, חזרתי!”, אל הטרקלין הומה האורחים. כבוד הנשיא היה מתעלם מכללי הטקס ומשיב בחיבה: “שלום, חמודי!”.
“הייתי שטותניק לא קטן”, מודה נבון הבן, שהוא ואחותו נעמה היו הילדים הראשונים שהתגוררו במשכן. כיום הוא מכפר על תעלולי הילדות שלו בעומדו במרכז פעולות ההנצחה של אביו, שרבים זוכרים אותו כנשיא האהוב ביותר. במסגרתן הוא יספר עליו מחר, 12 בחודש, בפסטיבל מספרי סיפורים בגבעתיים באירוע לציון 100 שנה להולדתו. “אני רואה זכות גדולה במפגשים כאלה עם קהל, שבא אליהם מתוך אהבה לאבי, שסימל את האחדות בעם”, אומר נבון.
“שבע שנים לאחר מותו יש על שמו של אבא רחובות, כיכרות, גנים ציבוריים, תחנת הרכבת של ירושלים ועוד, אבל אם היו שואלים אותו, כאיש חינוך בבסיסו, הוא היה מרוצה מכך שלמעלה מ־30 בתי ספר נקראים על שמו, יותר מכל איש ציבור אחר. הכל תלוי בחינוך. מהוריי למדתי שאין ארוחות חינם. כלומר, גם אם לא היה חסר לנו דבר, מבחינה חינוכית הם עודדו אותנו לעבוד מילדות. כך אני, בן הנשיא, הייתי שליח על אופניים של חנות פרחים וגם עבדתי בפיצרייה, שבה יותר אכלתי מאשר הבאתי תועלת. חרף שלל העובדים במשכן, לאחר ארוחות שישי ושבת נעמה ואני עסקנו בהדחת הכלים. בהמשך גם מלצרתי במסעדה. לא שיחקתי את הבן של”.
הוא היה מגיע לעתים לאסיפות ההורים בבית הספר שלי, כמו אמי, שגם הייתה מתלווה לטיולים שלנו. הוא לא עשה עניין מהנשיאות, ולא הייתה לו בעיה להשתתף איתנו בטיולים של החברה להגנת הטבע. לכדורגל הוא לא הלך איתי, כי היה לו ברור שאל לו, לנשיא, להיראות נוסע בשבת. אבל היה לנו הסדר, שלפיו גדעון, נהגו האישי, היה מביא אותי למשחקי בית”ר ירושלים במגרש ימק"א, בתנאי ששבת קודם ואחרי אני הולך לבית הכנסת. זאת הייתה דרך האמצע שלו”.
משרה בת חלוף
העממיות הטבעית של נבון הפכה אותו לנשיא אהוד. בנו זוכר אותו יוצא מתוקף תפקידו לסיורים ברחבי הארץ, שבהם היה לו חשוב להישאר ללון אצל תושבים במקומות שבהם ביקר. את המנהג הזה הוא סיגל לעצמו כבר בראשית כהונתו, ב־78’, כשהגיע לביקור מקיף בשכונת התקווה. במהלך הביקור הוא קנה בשכונה נעליים לבנו כהבעת הזדהות עם תושביה. כשהמוכר ניסה לא לקבל ממנו תשלום, נבון לא ויתר. “בשביל מה אני מקבל משכורת?”, הוא שאל.
הגן קיים
כשהתגייס, נבון הבן לא סיפר מיהו אביו, והדבר נודע שם רק בהגיע אביו לטקס סיום הטירונות, מה שכמובן גרם להפתעה רבתי. הוא למד לתואר ראשון במשפטים ולתואר שני במנהל עסקים, מה שהביאו לתפן, בגליל, שם שימש ארבע שנים עוזרו האישי של סטף ורטהיימר. “זאת הייתה תקופה מכוננת מבחינתי, שבה ראיתי איך ניתן לשלב ציונות ונשמה עם פעילות עסקית של איש חזון ומעש אדיר”, הוא מציין.
לאחר לימודיו הוא נהיה איש נדל”ן, שותף בקבוצת קנדה־ישראל, ובין השאר פעל בגרמניה ובפנמה. “אין לי מה להתלונן”, הוא אומר. רעייתו, חניטל, היא שותפה במשרד עורכי דין, והם הורים לארבעה, בני שנתיים וחצי עד 12. נבון הבן מעורב כעת בהעלאת הגרסה השלישית בתיאטרון הבימה של “בוסתן ספרדי” - מחזמר הלהיט שכתב אביו - עם מנהליו של התיאטרון, נעם סמל ומשה קפטן, כולל הופעות היסטוריות במרוקו, שבה טמונים חלק משורשיו של נבון, בן למשפחה ספרדית ותיקה בירושלים. “לאבא היה חשוב להביא לתודעה את היצירה של יהדות ספרד, מה שהביא להקמת רשות הלאדינו”, אומר נבון הבן. “זאת, בניגוד למדיניות כור ההיתוך של בן־גוריון”.
התרעות פיקוד העורף