במלאת 30 למותו ערכה הבוקר ישיבת אורט המתמיד בקריית שמונה טקס אזכרה לזכר הנער יואל להנגהל ז"ל שנרצח במהלך שהותו במסיבת יום הולדת עם חברים בעיר. בטקס שהנחה מנהל בית הספר ישיבתית אורט המתמיד, הרב אריאל פריש, השתתפו הורי הנרצח גדעון ובת שבע וסבתו, ראש העיר אביחי שטרן, רב העיר צפניה דרורי, רב ישיבת ההסדר בעיר הרב אריאל ברקאי, תלמידי בתי הספר התיכוניים בעיר, רבנים, מנהלות ומנהלי בתי הספר בעיר, אנשי חינוך, קהילת בני המנשה ותושבים רבים מהעיר ויישובי הסביבה.
גדעון, אביו של יואל, שיתף את הקהל ברגשותיו: "אני כועס כי איבדתי את הבן הבכור שלי אבל אין בליבי רצון לנקמה. אני מתפלל ומתחנן שייעשה צדק. מרגע היוודע הרצח אני זוכה לחיבוק של אלפים מתושבי העיר. עם הצער הגדול אחים אנחנו, אוהב אתכם. מודה לכולכם על האהבה שאתם מרעיפים עלינו".
ראש העיר אביחי שטרן שפתח את הטקס אמר כי "לפני חודש קרה דבר נורא בקרית שמונה שלנו. נער שיצא לחגוג וליהנות באופן תמים עם חבריו נרצח בדרכו הביתה בלינץ' מתועב. מרגע הרצח מצאתי עצמי עומד בלב שבור, מביט מושפל ראש בהורים, באחים, במשפחה, וביקשתי סליחה בשם תושבי העיר כולה. אין בפי נחמה כי מה כבר ניתן לומר להורים שאיבדו בין לילה את בנם הבכור? מה אפשר לומר לאחים שאיבדו במסיבת חברים את אחיהם הנערץ?".
ראש העיר הוסיף: "אני סמוך ובטוח שהמשטרה תגיע לחקר האמת ותמצה את הדין עם האחראים, ועד אז אנחנו צריכים לחבק את הוריו ואחיו של יואל, להיות איתם בשעתם הקשה, לתמוך, לייעץ ולחבק. כבר בבוקר קיימנו ישיבה עם בעלי התפקידים בעירייה והחלטנו לקרוא לסיירת ההורים "סיירת יואל". הסיירת הזאת תסייר בשעות הערב והלילה ברחבי העיר ותחזק את הביטחון האישי של בני הנוער".
בפתיחת הטקס קראו תלמידי ישיבתית אורט המתמיד: "יואל היה יכול להיות עמנו אם היה מי שיזעק את זעקת ראובן 'אל תשפכו דם' ואת קולו של יהודה 'כי אחינו בשרנו הוא', אבל לאסוננו זה לא קרה. אבל שלא כקין שאמר 'השומר אחי אנוכי' , התכנסנו לומר שאנו שומעים את קול דמי אחינו זועקים אלינו מן האדמה! כאברהם אבינו שקרא בקול "אל תהי מריבה ... כי אנשים אחים אנחנו!".
יו"ר הנהגת ההורים גולן בוכריס אמר: "חווינו בעירנו אירוע מטלטל. יש הורים שלא מצליחים לישון, יש כאלו שמכים על חטא על כך שלא עשו מספיק למען קהילת בני המנשה. עלתה באוויר תחושה כללית של בושה ואשמה, כיצד קרה אצלנו בבית כדבר הזה? מתוך כל הקושי, בתוך העצבות העמוקה, אנחנו רואים את הנוער והמחנכים שומעים את השיח ומבינים שאנחנו בכיוון הנכון. ההורים הבינו את תפקידם והם לוקחים יותר אחריות על ילדיהם, והילדים לוקחים יותר אחריות על חייהם וחשוב מכך על חיי חבריהם. נוער יקר, כל החינוך שקיבלתם עד היום הכין אתכם לעצמאות ולשיקול דעת. התרחקו מכל דבר שעלול לשבש את שיקול דעתכם. אלכוהול? לא בבית ספרנו, אלימות ושנאה? לא כאן!".
בתום הטקס המרגש הלכו הנוכחים לאמירת קדיש ולהדליק ביחד נרות זיכרון במקום הרצח.