“יש קול פנימי שאומר לי לעשות את זה"- קובי גטניו (53), מהנדס חשמל ומומחה לניהול משאבי אנרגיה
מה גרם לך להתחיל להתנדב?
“זה היה טבוע בי מגיל קטן. נולדתי אחד מתוך שבעה ילדים, ולא היה לנו הרבה כשהיינו קטנים. אז הבנתי שאני צריך לעזור לאחרים ולתת מעצמי. אמא שלי אמרה לי תמיד: ‘גם כשאתה חושב שאין לך כלום – יש לך הרבה יותר מאחרים’. המשפט הזה ליווה אותי כל השנים. עד גיל 40 אשתי ואני בנינו את עצמנו, ובשנת 2009, בגיל 40, רצתי את ריצת המרתון הראשונה שלי.
מאותו רגע שסיימתי את המרתון, אימצתי את המנטרה שמעכשיו אני רץ ופועל למען מטרה. לכל אחד יש משהו לתת למישהו על מנת להפוך את העולם הזה לטוב יותר, אוהב יותר, צודק יותר ונכון יותר. מאז ההתנדבות הפכה להיות דרך חיים מבחינתי".
היכן התנדבת לאורך השנים?
“הפעילות ההתנדבותית המשמעותית הרצינית שלי החלה כשסיימתי את המרתון הראשון. מאז רצתי 27 מרתונים, סיימתי חמש פעמים את מקצה ‘איש ברזל’ ורצתי 220 קילומטר במשך חמישה ימים - הכל למען עמותת ‘צעדים קטנים’ להעלאת המודעות לילדים חולי ניוון שרירים דושן־בקר.
לצד זה, גייסתי גם מיליון וחצי שקלים למען עמותות שונות בפרויקטים שיזמתי בהתנדבות מלאה. בחמש השנים האחרונות הקמתי וניהלתי את קבוצת המתנדבים הצפונית והייתי חבר הנהלה בעמותת Make A Wish, הפועלת למען הגשמת חלומות לילדים החולים במחלות מסכנות חיים. אני אחראי על כל המערך הצפוני של העמותה, הכולל בערך 100 מתנדבים שגייסתי.
כמו כן, אני מתנדב ב’כישורית’, בית לאנשים עם צרכים מיוחדים, ובמסגרת זו הקמתי לאחרונה קבוצת מתנדבים ואני מאמן ומלווה אנשים עם צרכים מיוחדים לריצת מרתון. בנוסף, במסגרת עמותת ‘קמה’ אני מתנדב למען נוער בסיכון ואנשים מבוגרים עם צרכים מיוחדים. במסגרת עמותת ‘יוניסטרים’, המעצימה ומעניקה חינוך ליזמות עסקית וחברתית, אני מעביר הרצאות על מנהיגות וחשיבה מחוץ לקופסה.
אני יוזם פרויקטים עצמאיים לטובת עשרות עמותות ומגייס עבורן כספים, בהן בית השנטי, עלם, כפר נהר הירדן, מעון לנשים חוסות, אתגרים ועוד. אני גם מנהל בהתנדבות שתי קהילות דיגיטליות: קהילת הספורט והבריאות של ישראל וקהילת מאמנים ומטפלים. הקהילות האלה פועלות המון למען הקהילה".
היה ברור לך שההתנדבות תהפוך עבורך לדרך חיים?
“חד־משמעית כן. זה חלק ממני, כמו איבר בגוף. זו הרגשה של שליחות. יש קול פנימי שאומר לי לעשות את זה, והקול הזה אומר לי: ‘אם אתה לא תעשה את זה – אף אחד אחר לא יעשה את זה’".
כמה זמן אתה מקדיש להתנדבות?
“אני עובד במשמרות, אז יש לי המון זמן בין המשמרות. אני משקיע 50%־60% מהזמן הפנוי שלי בהתנדבות. הטלפון שלי מצלצל כל הזמן משיחות של אנשים שצריכים עזרה או רוצים לעזור. אני חי את זה 24/7".
מה חשיבות ההתנדבות עבורך?
“בעבר, לאחר פעילות בהתנדבות שהעברתי, אחת הנשים אמרה לי: ‘תמיד דמיינתי איך נראה גן עדן, ואחרי יום הכיף שעשית לנו, אני יודעת מה זה’. כשאתה שומע דבר כזה אתה מקבל כוח להמשיך, ואתה מבין את החשיבות של לעזור לאחר, לתת מעצמך למען האחר. זה יותר עוצמתי ומתגמל מכל תשלום אפשרי".
“אתה קודם כל חושב איפה ואיך אתה יכול לעשות חסד"- טובה שטיין (68), מורה בפנסיה
מה גרם לך להתחיל להתנדב?
“אני באה מבית שכולו חסד. אני קרויה על שם סבתא שלי, גיטל (טובה), שהייתה עמוד החסד בעיר מגוריה בטרנסילבניה. סבא שלי נספה בשואה. אבא שלי, בן הזקונים שלהם, חינך אותנו לתת לאחר, חינך אותנו שמנתינה רק מרוויחים. הבית שלנו תמיד היה מלא אורחים, ואף פעם לא היה מצב שהיה צפוף לנו, למרות שהבית היה קטן יחסית. אנשים גלמודים ונזקקים תמיד היו מוזמנים אלינו לבית. זה הוטמע בי מילדות".
היכן התנדבת לאורך השנים?
“לפני 32 שנה התחלתי להתנדב בעמותת ‘טל חיים’ בפתח תקווה, שבה אני מתנדבת עד היום. חילקתי סלי מזון למשפחות נזקקות, הקשבתי למשפחות ולצורכיהן ודאגתי לסייע להן באופן פרטני.
יזמתי גם תוכנית חונכות לילדים. בנוסף, אני מתנדבת ב’עזר מציון’ ובמסגרת זו מביאה אוכל ותרופות, מסיעה חולים לטיפולים וכו’. כמו כן, אני מתנדבת בעמותת ‘ידיד נפש’ שבמסגרתה אנחנו נותנים תמיכה ואוזן קשבת לאנשים במצוקה נפשית, וב’מוקד התהילים הארצי’ של הרב מנדל, שבו אני מאזינה לאנשים חולים ומחזקת אותם".
היה ברור לך שההתנדבות תהפוך עבורך לדרך חיים?
“כן, כשאתה בתוך זה אתה קודם כל חושב איפה ואיך אתה יכול לעשות חסד".
כמה זמן את מקדישה להתנדבות?
“את מרבית שעות היום".
מה חשיבות ההתנדבות עבורך?
“זו דרך חיים עבורי, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי".
“חשוב לי להיות רלוונטי ורגיש כלפי כל מה שקורה מסביב"- ד"ר מאיר שטיינהרט (82), מורה ומנהל בפנסיה
מה גרם לך להתחיל להתנדב?
“בשנת 2000 אשתי חלתה בניוון שרירים, ותוך כדי מחלתה חיפשתי עמותה שתסייע לה להתמודד עם זה. מצאתי עמותה שעוסקת במחלות כרוניות ונחשפתי לכוח של עמותה בסיוע לחולים. החלטתי שאני רוצה להתמקד בלהתנדב. אשתי נפטרה ב־2001, וההתנדבות הצילה את חיי כי זה סייע לי להתמודד עם האבל והחלל הריק שנוצר בלב. שני ילדיי חיים בחו"ל, כך שההתנדבות גם סייעה לי לא לשקוע בבדידות".
היכן התנדבת לאורך השנים?
“ההתנדבות המשמעותית שלי החלה כשראיתי מודעה בעיתון שפותחים בבוסתן הגליל פנימייה לנוער בסיכון בשם ‘נירים’. עד היום, פעמיים בשבוע, אני נוסע מביתי בעפולה כדי להתנדב שם. היה לי הכבוד להיות בין מייסדי הפנימייה בשנת 2003 והתחלתי לשמש שם כמורה ללשון עברית. בהמשך התנדבתי במשך שנה בבית הספר היהודי ליד שגרירות ישראל במוסקבה.
בשנת 2008 חזרתי לישראל והתנדבתי בעמותת ‘יחידת סגולה’ שבמסגרתה עבדתי בבתי חולים עם מאושפזים ותיקים שצריכים עזרה במיצוי הזכויות שלהם. עד היום אני מתנדב גם שם. כמו כן, אני מתנדב בעמותת ‘ידידי חינוך’ ומדריך תלמידים בארבעה בתי ספר שונים בהכנת פרויקטים ובסיוע לתלמידים מתקשים בבחינות בגרות.
אני גם מתנדב בבית חינוך עיוורים בירושלים אחת לשבוע, מתנדב בחלוקת מזון בעמותת ‘יד לקהילה’ בעפולה ומתנדב גם בבית החולים בעפולה. כמו כן, אני מעביר מטעם משרד החוץ הרצאות בהתנדבות בשפה הספרדית למען ישראל".
כמה זמן אתה מקדיש להתנדבות?
“מהבוקר עד הלילה אני מתנדב. אין לי משהו אחר לעשות".
מה חשיבות ההתנדבות עבורך?
“להיות רלוונטי ורגיש כלפי כל מה שקורה מסביב, ובמיוחד להיות רלוונטי למישהו ספציפי".
“אני מעלה הילוך בנושא הזה משנה לשנה"- גל זילברמן־ניסים (50), יועצת תקשורת
מה גרם לך להתחיל להתנדב?
“בשנת 2007 הייתי בתקופה של שינוי מקצועי ונוצר לי חלון של זמן, שהחלטתי להקדיש אותו להתנדבות בקהילה. הגעתי לעמותת ‘רוח נשית’ הפועלת לקידום עצמאותן הכלכלית של נשים נפגעות אלימות מכל סוג, וסייעתי לנשים בתמיכה, הכוונה וליווי עד כניסתה של האישה לשוק העבודה".
היכן התנדבת עוד לאורך השנים?
“אני מתנדבת במוזיאון למורשת יהדות בבל ובעמותת ‘מעגל נשים טנג’נט’ שעוסקת בעשייה למען אוכלוסיות חלשות בקהילה. לאחרונה הוזמנתי להתנדב בעמותת ‘יסמין’ לקידום עסקים בבעלות נשים, ואני צפויה להשתתף בערב שבו נחלק סלי מזון להומלסים ברחוב".
היה ברור לך שההתנדבות תהפוך עבורך לדרך חיים?
“לגמרי. האג’נדה שלי היא שנתינה לקהילה, ובייחוד לשכבות החלשות, היא ערך חיוני. מי שנותן מקבל הרבה יותר. אין תחושה מספקת כמו החיוכים של הילדים החולים, הקשישים הבודדים או ההומלסים, כשאתה מסייע להם".
כמה זמן את מקדישה להתנדבות?
“זה משתנה לפי תקופות. לקראת החגים יש התנדבות יותר מסיבית, כמו עכשיו, לקראת חנוכה. אנחנו עסוקים בהכנת סביבונים וסופגניות והעברתם למי שזקוק. ברגע שאתה נמצא בקרבת אנשים שמתנדבים באופן קבוע, אז זה מדרבן אותך יותר. העיסוק בזה תופס לפחות חצי מהזמן".
מה חשיבות ההתנדבות עבורך?
“התנדבות היא משהו שגדול ממך, זו היכולת שלך להעצים אחרים דרך הקדשת זמן לטובתם. זה נותן המון, יותר מאשר שכר ותלוש משכורת. יש שכר נפשי. אני מעלה הילוך בנושא הזה משנה לשנה".
“כשאתה משפיע על אדם בודד, אתה משפיע על העולם"- רוני גבריאל שדה (33), יזם חברתי
מה גרם לך להתחיל להתנדב?
“מגיל מאוד צעיר אני עוסק בצדק חברתי, וזה המנוע העיקרי שלי. כבר בגיל 8 אמרתי לאמא שלי: ‘אני לא מאמין שיש אנשים שגרים באוהל’. כשראיתי את העוני בעיניים וכשראיתי מצוקות של אנשים, היה לי קשה להישאר אדיש לזה".
היכן התנדבת לאורך השנים?
“בשנת 2013 התנדבתי בפעם הראשונה בהעברת הדרכות למתמודדי נפש. בשנת 2015 התנדבתי בעמותת ‘פידל’ לחינוך ושילוב חברתי של יוצאי אתיופיה. הקמתי פונקציית דוברות לעמותה. התנדבתי גם בעמותת ‘יוניסטרים’ במשך שנה ושימשתי שם מנטור.
כמו כן, בשנה האחרונה הצטרפתי לעמותת HelpUp לשיפור השיח החברתי־ציבורי על ידי הנגשת תחום ההתנדבות בארץ ובעולם. אני גם חבר בוועד המנהל של העמותה. במקביל, יזמתי את הפרויקט ‘רחובות מוזיקליים’ במסגרת עמותת ‘אחריי’ שמטרתה להעניק במה לאמנים צעירים ולעודד קיום הופעות בשכונות פריפריה".
היה ברור לך שההתנדבות תהפוך עבורך לדרך חיים?
“אני לא יודע אם זה היה לי ברור, אבל נכנסתי למציאות הזאת ואני מרגיש שלם בה. זה משהו שהוא לגמרי חלק ממני. אני רואה התנדבות גם כיזמות חברתית, וחושב שזה כלי נהדר לפיתוח כלים וערכים נוספים מעבר להתנדבות עצמה".
כמה זמן אתה מקדיש להתנדבות?
“בממוצע אני משקיע שעה־שעתיים ביום בהתנדבות, במשך שישה ימים בשבוע. יש פעמים שאני משקיע שעות רבות יותר, זה תלוי בפרויקט ובלוח הזמנים שלי".
מה חשיבות ההתנדבות עבורך?
“אני מאמין שלצד העשייה של המוסדות השונים, האדם הפרטי הוא סוכן של שינוי, מהסיבה שאין לו אינטרסים, אלא הוא עושה את זה כי זה בוער בו בלב ובנשמה. התנדבות נועדה להשפיע ולתקן חברה. כשאתה משפיע על אדם בודד, אתה משפיע על העולם".