אלון אהל, בן ה-22, הוא אחד מהחטופים הישראלים שעדיין שבויים בעזה כבר מעל לשלושה שבועות. הוא היה אחד מהמבלים במסיבת הטבע נובה סמוך לקיבוץ רעים ביום שבת השחור. כשיצא לבלות בליל שישי, אף אחד מקרוביו לא תיאר לעצמו שבשבת בבוקר - יגלו שהוא נחטף.
בשישי בערב, אלון יצא מביתו ביישוב לבון במועצה אזורית משגב שבצפון עם עוד ארבעה חברים לכיוון רעים - שהגיעו למסיבה רק ב-5:30 בבוקר, והספיקו לבלות שם בקושי חצי שעה, עד משמע תחילת האזעקה שהתריעה על ירי רקטי. ״ברגע שנשמעה האזעקה, אלון והחברים הבינו שהם צריכים לנסוע חזרה צפונה. הכביש היה חסום גם לכיוון דרום וגם לכיוון צפון, ובהחלטה משותפת, הם החליטו להיכנס למיגונית ברעים״, מספרת עידית אהל, אימו של אלון.
״הם הצטופפו במיגונית סך הכול כ-27 אנשים, וכשנכנסו אליה, הם חשבו שהם מגנים על עצמם מהטילים, ולא ידעו שמחכים להם מחבלים בחוץ. באיזשהו שלב, מחבלי חמאס פלשו לאזור, התחבאו מסביב למיגונית והחלו לזרוק לעברה רימונים - בזה אחר זה״, מספרת האם.
״אחד מהאנשים ששהו באותה העת במיגונית עם בני, היה ענר שפירא ז״ל, שהנחה את הנוכחים כיצד לנהוג במצב המבעית, והדף וזרק את הרימונים שנזרקו על ידי המחבלים. הוא החזיר שבעה רימונים - אך הרימון ה-8 התפוצץ במיגונית. כאשר הרימון התפוצץ, מחבלי החמאס שלפו את הבן שלי ועוד 2 צעירים שנכחו שם, ביניהם הרש גולדברג-פולין, שידו נקטעה מהפיצוץ״, מתארת.
בסרטון שנשלח אל המשפחה, מתועדת החטיפה של אלון מהמיגונית - אל הטנדר של המחבלים בנסיעה לכיוון עזה: ״משכו וסחבו את הבן שלי, הוא ניסה להתנגד אך ללא הצלחה. לפני שהוא עלה אל הטנדר, רואים אף שמשכו אותו מהשיער והכו אותו. לפחות בסרטון ראינו שאלון לא נפצע באופן חמור, אלא רק בפציעות שטחיות. לאחר שסחבו את אלון בטנדר לעזה, חוליית מחבלים נכנסה שוב למיגונית ועשתה וידוא הריגה. יצאו משם אנשים בודדים חיים, שנאלצו לחכות כשש שעות לחילוץ מתחת לגופות של חבריהם. סך הכול, כ-20 אנשים אשר שהו במיגונית נרצחו - ושבעה בלבד נותרו בחיים״.
״ביום ההוא, ניסינו להשיג את אלון, לראות אם הוא בסדר, אם הוא פצוע. דברים התבהרו לנו תוך כדי תנועה, הבנו שהפצועים שהגיעו לבית החולים הביאו איתם את הטלפון של אלון - ודרך עדויות של חבר שלו, הבנו שכנראה הוא נחטף. לאחר שנשלח אלינו הסרטון והצבא דיווח, הבנו בצורה חד משמעית שהוא שבוי בעזה. מאותו הרגע, אני מבינה שאני צריכה לבחור ללכת בדרך מאוד ספציפית כדי לשרוד את התקופה. כמשפחה, אנחנו בוחרים להתעסק בטוב ובנתינה, ומנסים לעשות כל מה שאפשר כדי לרומם את מצב הרוח גם בסיטואציה הקשה הזו״.
״אני שואבת את הכוח ממדיטציה - אני מדמיינת את אלון איתי בבית ושולחת לו כוחות. אני יוצאת להליכה, רואה את הזריחה ואומרת תודה על כל יום מחדש ושולחת לבני אנרגיות. בנוסף, אנחנו מקיימים מפגשים, פעילויות של נתינה, ריצות והליכות עם הקהילה התומכת והמדהימה שלנו במשגב וביישוב שלנו. הרבה אנשים באים אלינו הביתה כל הזמן - לתמוך ולדבר איתנו. עוטפים אותנו״, היא מתארת. ״מלבד הפעילויות האלו, אני מקיימת ראיונות רבים מדי יום עם התקשורת הישראלית וגם עם התקשורת הזרה, משתדלת לעשות הסברה בעולם״.
מלבד הפעילויות הקהילתיות, הראיונות לתקשורת והמאבק להחזרת אלון, עידית היא גם אם לשני ילדים נוספים, שחווים משבר בעצמם: ״תוך כדי התקופה הזו, אני עושה הכול כדי לשמור על הילדים שלי שבבית - הצעירה בת 13 וחצי והבינוני בן 19, שרק לפני חודש סיים את שנת השירות שלו בקיבוץ בארי לאחר שגר שם במשך שנה שלמה. גם הוא איבד הרבה אנשים שהכיר ואהב אשר נרצחו במתקפה בקיבוץ״.
אמו חוזרת ואומרת כמה חשובה למשפחה התמיכה הקהילתית והמדינית שהם מקבלים. לבנה אלון יש אזרחות כפולה - גם ישראלית וגם סרבית, וישנה תמיכה גם מהממשלה והעם הסרבי. ״מלבד תמיכת הצבא ומדינת ישראל, גם סרביה מאוד תומכת, מסייעת ועוזרת לנו מאחורי הקלעים. שגריר סרביה בישראל מאוד תומך בנו, גם כן הנשיא. בשביל אלון - יש מדינה נוספת שתומכת בשחרורו מלבד מדינת ישראל, וזה הזמן להגיד שחטיפת האזרחים היא לא רק בעיה של מדינת ישראל - אלא כבר בעיה עולמית״.
התרעות פיקוד העורף