המטרה שלי היא שמי שיצפה בתמונות, ירגיש את האנשים שמבצעים את המאמץ המלחמתי הזה עכשיו. שנשכח לשנייה מהמילים הגדולות של פוליטיקאים ונסתכל על האנשים. שנזכור שיש אנשים מאחורי הכל", אומר הצלם החובב ירדן אילון, שתערוכה המציגה תמונות שצילם במהלך שירות מילואים במלחמת "חרבות ברזל", נפתחה ביום חמישי במתחם הצילומים בדיזנגוף סנטר בתל אביב.
התערוכה החדשה, "שגרת מלחמה מונוכרומטית", כוללת תמונות המתארות שגרת חיים בלחימה, את הפן האנושי והיומיומי במהלך המלחמה. "שגרת מלחמה היא בעיקר אסופת פעולות שגרתיות, ולעתים לחימה. בחרתי להתמקד בפעולות היומיומיות כדי להציג את המלחמה בצורה יותר אנושית", אומר אילון, 34, מדען נתונים במקצועו.
"ב־8 באוקטובר, שבוע אחרי שחזרתי מירח דבש, הוקפצתי למילואים בתותחנים. עלינו לגבול הצפון, ואחרי שבוע ירדנו לעוטף עזה ולעזה. שבעה שבועות הייתי במילואים. בהתחלה לקחתי איתי למילואים מצלמה דיגיטלית, ואז הבנתי שהיא תאכל הרבה אבק. מצד שני, גם רציתי שהתמונות יהיו יותר אותנטיות, אז הבאתי כבר מצלמת פילם של אבא שלי וצילמתי בשחור־לבן חבר'ה סדירים ומילואימניקים".
"רציתי לתעד את היומיום במצב שהוא לא רגיל, במיוחד לנו, החבר'ה מהמילואים, שמגיעים לצבא אחרי הרבה שנים שלא היינו. זה ממש להיכנס לסטייט־אוף־מיינד של חייל. לדעתי, השגרה במלחמה מעניינת כשלעצמה. בצילומי מלחמה אנחנו רואים הרבה פעמים פגזים, בתים הרוסים והלוויות - אני דווקא רציתי להנכיח את האנשים מאחורי המלחמה לא בסיטואציות מלחמתיות, אלא בסיטואציות יומיומיות כמו מקלחת, שתיית קפה, סתם לשכב, סתם להיות עם חברים".
את ההשראה דווקא לסוג צילום זה לקח אילון מסבו, משה אילון ז"ל, ש"לחם עם הבריטים באירופה, עזר לכיבוש איטליה מידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, ואחרי זה נלחם כבר בארץ עם ההגנה והמוסד", הוא מספר. "במהלך כל השנים ראינו תמונות של סבא מהתקופה באיטליה ומהמלחמות בארץ, וכל הסיטואציות שהוא הראה היו יותר יומיומיות מאשר מלחמתיות.
סבא הצליח להעביר את ההתבוננות שלו על האנשים במלחמת העולם השנייה ובמלחמת השחרור, וזה משהו שגם אני מאוד מתחבר אליו. מה שמעניין אותי בצילום הוא אנשים ומה שהם מרגישים, ופחות מה שקורה מסביב".
"רציתי לטשטש באיזו שנה אנחנו נמצאים, וכדי להראות שבמדינת ישראל אתה יכול להיות 50 שנה קדימה ו־50 שנה אחורה ועדיין נהיה באיזשהו מצב מלחמה. זה גם איזשהו תמרור אזהרה: אני מפחד שגם הנכדים שיהיו לי, יוכלו לצלם בעתיד בשחור-לבן ולומר: 'תראו, זה היה כמו המלחמה של סבא'".
מטרת הצילומים בתערוכה, שתינעל ב־29 בפברואר, הייתה כאמור לתעד שגרת חיים בלחימה וסיטואציות יומיומית, להראות את הפנים מאחורי המלחמה, "ולזכור שאנחנו אנשים רגילים שנמצאים במצב לא רגיל", מדגיש אילון. "גם היה חשוב לי להראות ששגרת מלחמה היא קודם כל שגרה שבה אתה עושה את הדברים הרגילים שהיית עושה לפני כן: מתקלח, שוכב, קורא ספר ומדבר עם חברים לצד האקטים היותר מלחמתיים.
שגרת מלחמה מבחינתי היא הרבה פעולות שגרתיות ומעט מלחמה. הסיקור המלחמתי הוא מוטעה. רואים פצצות, ירי, אבל זה לא רוב הזמן. לכן היה חשוב לי להראות גם את השגרה. אני גם אוהב מאוד את הסגנון הזה של סיטואציות יומיומיות".
בתערוכה מוצגות 14 תמונות מבין 60 תמונות שצילם אילון בעוטף. "את התמונות מתוך עזה לא הכנסתי לתערוכה, כי שם יש יותר בתים הרוסים וטנקים, ולי כאמור היה חשוב להראות את הפן האנושי של המלחמה. בין התמונות למשל אפשר לראות בניית אוהל קצת לפני שהתחילו הגשמים. הוא לא החזיק מעמד יותר מדי זמן, והיינו צריכים באמצע הלילה להקים אותו שוב.
יש תמונות המתארות סיטואציות של שתיית קפה, של חבר'ה מדברים זה עם זה, מחייכים, צוחקים. רואים חיילת בפעולה יומיומית של ניקוי הפנים, כשהפעם היא מורידה אבק ולא איפור, ולידה נשק. יש גם תמונה של מישהי יושבת על משאית וחברה שלה מדברת איתה, מה שממחיש פעולות יומיומיות בתוך מציאות שונה. כמו כן, מפני שהיינו שם המון ימים עם נעליים בתנאי שטח, אז חלק משגרת הטיפוח היה לנקות את הרגליים ולייבש עם טלק כדי למנוע פטריות. צילמתי גם את זה".
"באחת התמונות רואים אזרח מתנדב יושב ליד מכונות כביסה. הגדוד בעצם היה בשטח, בלי תנאים, וכמובן היה צריך לכבס את המדים. האזרח הזה הבין שהוא לא יכול לשבת בבית, אלא רוצה לעשות משהו. הוא בנה את האופרציה הזאת, שם חמש מכונות כביסה על נגרר, הביא גנרטור ועשה מעין מכבסה בשטח, הגיע לכבס לחיילים. אחד הדברים הכי יפים שאפשר לראות במלחמה הזו הוא ההתגייסות האזרחית שמאוד ריגשה את כולנו. התמונה הזאת היא דוגמה לכך".
התרעות פיקוד העורף