יום, ארבעה חודשים אחרי האסון בעוטף עזה ואחרי פינוי של כ־45 אלף ישראלים מ־56 קיבוצים בדרומה ובצפונה של המדינה, יתקבצו חברי 259 הקיבוצים בישראל לבחירת מזכ”ל חדש לתנועה הקיבוצית. אלו בחירות דרמטיות וחשובות במיוחד בימים אלו עבור התנועה הקיבוצית על רקע שלל האתגרים המצפים לה בשנה הקרובה.
מי שעשה את המעבר המפתיע, עזב תפקיד בכיר מאוד במשק הישראלי והחליט לרוץ למזכ”לות התנועה, הוא ליאור שמחה (47), ששימש בארבע וחצי השנים האחרונות כמנכ”ל התאחדות יצרני החלב בישראל, ויתמודד מול הדס דניאלי ילין מקיבוץ יגור. “זו שעה קריטית לקיבוצים בישראל, אנחנו נמצאים בצומת דרכים היסטורי”, הוא אומר.
“יש הסכם לא כתוב עם המדינה שלפיו המדינה אמורה לשמור על חייהם של התושבים. אף אחד לא אמור להיות 14 שעות בממ”ד. ישנו הסכם נוסף, בין הקיבוצים ובין עצמם, שלפיו ידע כל חבר קיבוץ שאם הוא ייקלע לצרה כולנו נעמוד לצדו, ואת ההסכם הזה אסור לנו להפר. ואסור לנו להפר הסכם נוסף שהוא להיות בשטח 24/7, לצד החברים. לא ראיתי שיש לי אופציה אחרת, מלבד לקום ולשנות. התנועה הקיבוצית זקוקה לשינוי ויש לנו הזדמנות לחדד את תכלית השותפות שלאורה קמו הקיבוצים בישראל”.
שמחה, דור שלישי לבני קיבוץ, נולד וגדל בקיבוץ נצר סירני, ושימש עוד בטרם מצא את עצמו נאבק מול משרד האוצר בנושא משק החלב, כיו”ר הקיבוץ. “אני שמח לחזור למקורות”, הוא מסביר. “למדתי את המקצוע כיו”ר הקיבוץ ואני גאה שהצלחתי להביא אותו ממצב כלכלי פחות טוב לפריחה כלכלית. עשינו בנצר סירני מהפך בתפיסות עולם ושברנו כמעט כל קונספציה אפשרית. אחרי שניהלתי את הקיבוץ שגדלתי בו ואני מכיר מלמטה את השטח ואת הבעיות, זה ניסיון טוב לבוא איתו”.
בצל הדיבורים הנשמעים על חשש מכך שחלק מהקהילות המפונות עלולות להתפרק, שמחה מצביע על החשיבות של לא רק לחזק את הקהילות ולסייע בדיור הזמני אלא לדעת כיצד להיערך לשלב החזרה הביתה: “מדובר באירוע דרמטי שאנחנו צריכים לדעת להתכונן ולהיערך אליו. מה עושים עבור מי שלא רוצים לחזור, צריך להבין מהו סל הקליטה החדש ועוד דברים שצריך לתת להם תשומת לב רבה. שימור הקהילתיות הוא אתגר ענק, ואנחנו צריכים להיות אלה שאחראים עליו ולא אף אחד אחר”.
בבוקרו של ה־8 באוקטובר התעורר שמחה ומיד הקים את מיזם “אחים לרפת”, שהפך לאחד ממיזמי ההתנדבות הגדולים בחקלאות הישראלית והציל רפתות בעוטף עזה ובגבול הצפון. “חבר’ה צעירים נכנסו לשטח הצבאי הסגור ועזרו לרפתנים תחת אש בימים הראשונים של המלחמה, וזה למעשה מה שהציל את ענף החלב באזורים האלה. עד היום אני מתרגש מכך שהחבר’ה הללו עדיין עובדים בשטח. בשורה התחתונה, אני כאן כי חברי התנועה הקיבוצית רוצים לקחת יוזמה ולעשות, ולא לחכות למדינה עד שהיא תעשה. קודם כל לקחת אחריות, ולדעת להוביל את הקיבוצים קדימה”.
התרעות פיקוד העורף