טראגי במיוחד: שליש מדיירי בית האבות שפונה בתחילת המלחמה כבר נפטרו

שליש מדיירי בית האבות בית האורן, שפונו יומיים לאחר טבח 7 באוקטובר מקיבוץ יד מרדכי שבדרום, הלכו לעולמם מאז תחילת המלחמה. בשבועות האחרונים חוזרים הדיירים שפונו לבית האבות, אשר בו התגוררו עד פרוץ המלחמה 32 דיירים, חלקם עם ירידה קוגניטיבית וחלקם צלולים.

בית האבות עצמו ממוגן היטב ולא נדרש להתפנות באף מערכה קודמת, והדיירים יכלו להמשיך בשגרת חייהם למרות האזעקות שהיו מדי פעם. אחד מהכללים הידועים בטיפול באנשים עם דמנציה הוא לשמור על סביבה מוכרת ושגרת יום קבועה, משום ששינוי בשגרה ובסביבה המוכרת יכול להיות קטלני, מה שהוכח למרבה הצער כנכון באשר לדיירים המפונים מ"בית האורן".

"כשהמציאות עלתה על כל דמיון ואלפי מחבלים חדרו ליישובים וביצעו טבח המוני גם באנשים קשישים עם מוגבלויות, החלטנו על פינוי הדיירים", מספרת איילה הקל, מנהלת בית האבות. "ידעתי שנשלם מחיר כבד בהוצאת הדיירים מהמקום המוכר והבטוח שלהם, וגם ידעתי שתהיה הידרדרות במצבם, אך לא ציפיתי שעשרה דיירים ימותו.

באוקטובר, כשהתנהל קרב יריות עם מחבלים מחוץ לגדר הקיבוץ כדי להגן על התושבים, ההחלטה להתפנות הייתה מחויבת המציאות. קיוויתי שזה יהיה לזמן קצר, ושבמהרה יוכלו האנשים לחזור לקיבוץ למקום שבו הם מקבלים את הטיפול הטוב ביותר.

"בתחילה הדיירים פונו למסגרת אחת שהטיפול בה היה לא ראוי מבחינתנו, והחלטנו אחרי זמן קצר בעזרת משרד הבריאות והמשפחות להעביר אותם למסגרות אחרות באזור המרכז", מוסיפה הקל. "אצל רבים חלה החמרה משמעותית בתסמיני הדמנציה והמצב הבריאותי, מה גם שבני המשפחה לא תמיד יכלו לבקרם בקביעות כפי שהיה בזמן מגוריהם אצלנו".

ד"ר נתי בלום, מנכ"לית עמותת עמדא - למען חולי דמנציה ואלצהיימר ובני משפחותיהם, מציינת: "שינוי מקום המגורים של אנשים עם דמנציה החליף להם לא רק את המרחב שאליו היו רגילים, אלא גם את הפנים של הצוות המטפל, הרעשים והריחות ושגרת היום. השינוי החריף מאוד את הבלבול שהם שבויים בו גם כך, ורבים מהם הציגו התנהגויות קשות שהקשו מאוד על הטיפול בהם.

קיבלנו פניות רבות לקו החם של עמדא כדי לקבל סיוע וכלים להתמודדות עם האתגרים האלה. בני משפחה מטפלים נקרעו בין טיפול ביקיריהם לבין המתח הנפשי האישי שלהם, גיוס של בני משפחה, פינוי והתרחקות ממקום המגורים וקשיים בעבודה".

בימים אלה חוזר בית האבות בית אורן לפעילות מלאה, למרות המכה המורלית והאובדן המצער שספגו הדיירים. "יש פניות של דיירים חדשים מבחוץ להיכנס אלינו, ואנחנו מלאי תקווה וחדורי מטרה לשקם את המקום", מסכמת הקל.