למרות האבל הקשה החלטנו לצאת לפני כשבועיים עם בני הצעיר יותר, הראל למסע לפולין. המסע היה מטלטל וחזרתי עם נחמה שהתגברה מיום ליום. חשתי בחוש הראיה והשמיעה את הרגשתם של היהודים שחוו את השואה, שהובלו כצאן לטבח, ללא יכולת להתנגד, להילחם ולהגן עליהם ועל ילדיהם.
ההרגשה שיש לנו מדינה עם צבא חזק שיודע להגן על עצמו מבלי להתחשב באף גורם חוץ, תלוי רק בעצמו ויודע להילחם בגבורה, בעוז ובמסירות נפש, כמו אושרי שלנו ויתר גיבורי ישראל, היא נחמה על כך שהיתה להם תכלית ומטרה ואותה חייבים להמשיך לקיים כאומה.
אושרי וכל הגיבורים הקדושים, הניחו את עולם הפרט בצד וראו את עולם הכלל (אושרי היה מאורס עם מועד חתונה שיחול ביום רביעי הזה ה- 10.7. כן, מועד הזוי- ההיפך של ה7.10 הנוראי שעבר על כולנו).
אני מזועזע מההחלטות התמוהות עד כדי ביזוי הקדושים שמתקבלות בשבועות האחרונים. לדוגמה, ההוראה המשפטית של הפצר"ית, שצה"ל יכול לחסל במכוון ברצועת עזה רק מחבלים הנמצאים בלחימה מול ישראל, כדוגמת חמאס והג'יאהד האיסלאמי.
לעומתם, חברי ארגון "אדוני השממה" שחטף את בני משפחת ביבס לרצועת עזה ואינם מוגדרים ככוח שנמצא בלחימה מול ישראל, מונע מחיילי צה"ל לחסל את חבריו מתוך נקמה במידה ויימצאו.
הסיבה היחידה בגינה יוכלו חיילינו הגיבורים לחסלם היא רק באם יתקבל מודיעין המוכיח על כוונתם לבצע פעילות טרור- ואני זועק, היש הזוי מכך?, כל החשש מהאג מתמוססת עם אמירתו של בלעם לפני למעלה מ-3000 שנה "הן עם לבדד ישכון בגויים לא יתחשב" – אין לנו דרך אחרת, הדרך צריכה להיות עד הניצחון המלא.
אני חבר ופעיל בפורום עד הניצחון, המאגד למעלה ממאה משפחות שכולות שדורשות ניצחון מלא מהממשלה והכנעה מלאה של החמאס. אני סבור שעל מנת להגיע לניצחון המלא, נדרש איחוד.
כפי שכתב בני הגיבור אושרי הי"ד לארוסתו על משמעות המאחד והמכיל בעם ישראל: "לבוא בענווה ממקום ללמוד וללמד שם, תביני, אפשר ללמוד מכל אחד בכל זמן, גם אם אנו לא מתחברים אליו. בכל אדם יש משהו ייחודי שכדאי ללמוד ממנו, רק צריך למצוא אותו, בשביל זה צריך להיות סובלני ומכיל לכולם, מודה זה קשה. עם ישראל ונצח ישראל לעד. עד הניצחון!".
התרעות פיקוד העורף