מחנה קיץ מיוחד של אחים שכולים: מסע בעקבות נפילתם של גיבורים

האחים שרה ויונה בן נון, שאיבדו את אחיהם שלמה ז"ל שנהרג ברצועת עזה, חזרו ממחנה קיץ של ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית (FIDF) שבו המדריכים היו חיילים שחוו שכול מדרגה ראשונה

אילנה שטוטלנד צילום: פרטי
יונה ושרה בן נון
יונה ושרה בן נון | צילום: פרטי
2
גלריה

שרה ויונה בן נון שכלו במלחמת חרבות ברזל את אחיהם, סרן שלמה בן נון ז"ל, בן 22 בנופלו, סגן מפקד פלוגה בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, שנהרג בקרבות בצפון עזה ב־16 בנובמבר.

בימים אלה שבו שני האחים ממחנה קיץ מיוחד של ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית (FIDF), שבו המדריכים היו חיילים שחוו שכול מדרגה ראשונה, ואילו המשתתפים היו בני ובנות נוער בגילים 13־12, שאיבדו את אחיהם במלחמה.

“המחנה עזר לי להתמודד יותר טוב עם המצב, נתן לי כוחות, אנרגיות. גם שמעתי סיפורים של ילדים אחרים ולמדתי מכך הרבה", אומרת שרה, 12, ממודיעין, העולה לכיתה ח’, והייתה חניכה במחנה.

ואילו אחיה יונה, 21, חייל המשרת ביחידת צניחה והטסה, ושימש במשלחת הזו בתור מדריך, אומר, "אני חושב שכבר באמצע המחנה התחלתי להרגיש שהילדים האלה הם כמו האחים הקטנים שלי. לראות אותם פורחים הגביר לי את תחושת המשמעות שלי, נתן לי הרגשה טובה, ואני מתכוון לשמור איתם על קשר".

משלחת “לגאסי", שבה השתתפו שני האחים, היא חלק מפרויקט של ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית, במסגרתו יוצאות במהלך הקיץ לארצות הברית משלחות שונות של אחים ואחיות שכולים ויתומי צה"ל למחנות קיץ מלאי אטרקציות, כאשר חלק מהמדריכים חוו בעצמם שכול מדרגה ראשונה. הארגון פועל כבר 42 שנים ב־25 שלוחות בארצות הברית ומשתף פעולה עם צה"ל.

הארגון מגייס כספים לרווחת חיילי צה"ל עבור מטרות רבות, בהן פעילות חינוך ותרבות לחיילים, תוכנית המלגות IMPACT, סיוע כלכלי לחיילים ממשפחות מעוטות יכולת, סיוע ותמיכה למשפחות שכולות, דאגה לרווחת החיילים הבודדים, מתן עזרה לחיילים הפצועים, מימון שבועות נופש מבצעי ליחידות לוחמות, שיפוץ והקמת מבני רווחה. כאמור, אחד הפרויקטים הוא הוצאת משלחות במהלך הקיץ לארצות הברית שמיועדות לגילי מצווה וגם ישנם מחנות לגילים 18־14.

שלמה בן נון וניצול שואה
שלמה בן נון וניצול שואה | צילום: פרטי

“אח בכור קלאסי"

גם שלמה ז"ל נטל חלק באחת מפעילויות הארגון, עת השתתף בשנה שעברה במשלחת FIDF לפולין ביום השואה. בתמונה מרגשת מהמשלחת (בצד שמאל למעלה) הוא נראה מצדיע לניצול השואה בן מידלר מסן דייגו קליפורניה, שהשתתף במשלחת, ומצדיע לו בחזרה. “אנחנו שלושה אחים, שלמה הוא הגדול", מספר יונה. “שלמה היה אח בכור קלאסי, תמיד דואג לאחים הקטנים שלו.

לפני ששרה הגיעה לעולם, היינו תמיד מתגוששים, וכשהיא נולדה הוא תפס יותר את מקום האח הגדול הדומיננטי, שכולם תמיד לוקחים ממנו דוגמה אישית, ואני הפכתי להיות השטותניק שמציק לאחות הקטנה.

שלמה מאוד אהב ספורט - שחייה, ריצה, כדורגל – והתאמן הרבה לקראת הצבא והתגייס לחטיבת הצנחנים. גדלנו בבית עם ערכים של לתת מעצמך ועל אהבת המדינה. גם כשאני התגייסתי, מבחינתי לא הייתה אופציה אחרת. גם שלמה וגם אני הבנו שאנו רוצים ללכת לקרבי ולתת יותר מעצמנו.

כששלמה התגייס, הוא תמיד היה מתקשר אליי, דואג לשלומי, מתעניין. כשאני התגייסתי הוא כבר היה קצין. לא ידעתי מתי אני יכול להתקשר אליו, אז הוא תמיד היה מתקשר והיינו מדברים".

“שלמה ואני היינו מאוד קרובים למרות פער הגילים", מספרת שרה. “הוא תמיד היה דואג, אכפתי, תמיד היה שם בשבילי. כששלמה היה בצבא, הוא היה מתקשר אליי, וכשהיה מגיע הביתה - תמיד ידע איך לשמח אותי. הוא תמיד היה שמח, היה שולח לנו הרבה תמונות, וכשהיה חוזר הביתה, היה יושב עם אבא שלי לשיחות ארוכות, משתף אותו במה שעובר עליו".

שרה: "זה היה יום רגיל כביכול, התכוננתי לבית הספר, ואז בדיוק ב־07:00 בבוקר המודיעים באו הביתה. ראיתי את החיילים והבנתי ישר מה קורה, אבל לא באמת הצלחתי להבין את המשמעות. הייתי מבולבלת כל התקופה הזו, לא בדיוק הבנתי מה שקורה".

העולם, תמיד אפשר היה להתייעץ איתו לגבי העתיד. כרגע אני משתחרר ולא יודע מה לעשות. אבל אני מרגיש שאני צריך להיות חזק בשביל המשפחה. כדור הארץ ממשיך להסתובב ואני צריך להמשיך לרוץ איתו, להמשיך לחיות בשביל המשפחה שלי, כדי שלא יהיה מצב שב־16 בנובמבר גם אני כאילו מתּי".

זה היה מחנה קיץ בול כמו בסרטים, המטרה שלו הייתה שהילדים נטו ייהנו ויתנתקו לשנייה מהמלחמה בארץ. המחנה כלל פעילויות באגם, בבריכה, חץ וקשת, אמנות, פארק חבלים, אומגות - המון פעילויות חברתיות".

אני יכול להגיד לך שקיבלנו תגובות מההורים בנוסח של ‘אני לא מאמין שזה הילד שלי, הרבה זמן הוא לא חייך ככה, לא שיחק ככה עם ילדים’. ברגע שהפרדנו אותם מכל המצב בארץ וחיברנו בין הילדים, הם באמת פרחו. זה ניתק אותם מכל הדברים שיש בארץ, נתן להם את ההזדמנות לחזור להיות רק ילדים".

היו לנו שם הרבה פעילויות שעזרו לנו להתגבש וגם היו לנו הרבה הזדמנויות לדבר אחד עם השני על האחים שלנו ונפתחנו. זה לא כמו שאני מדברת בבית עם החברים שלי, שלא באמת יכולים להבין מה קורה איתי. במחנה הרגשתי שאני מדברת עם אנשים שמבינים מה אני עוברת. הצלחתי להשתחרר, הצלחתי לשמוח. היינו יחד כשבועיים וההרגשה היא שאנחנו מכירים אחד את השני הרבה יותר מכך, וגם נשמור על קשר".

תגיות:
שכול
/
אחים
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף