לחולון החוף, או בשמו המוכר האחר, סרטן חולות - מין של סרטן קטן וזריז - יש תפקיד חשוב בשמירה על ניקיון החוף. למעשה, הוא נחשב לנכס ביולוגי לאומי, שחובה עלינו לשמור עליו.
עם זאת, בחופי הרחצה העירוניים בישראל מין זה נעלם כמעט לחלוטין. הסיבות לירידה הדרמטית במספר הסרטנים נעוצות, כמו במקרים רבים, בפעילות האדם, כגון "סירוק חופי" - ניקוי מכני של החול המתבצע באמצעות חרישת החוף.
בנוסף, אף שהתזונה של הסרטנים אינה בררנית והם למעשה אוכלי כל, הם אינם מותאמים לתזונה של פסולת אנושית, המצויה בשפע בחופי הרחצה ובסביבתם. עובדה זו הופכת את התצפית המדוברת לנדירה ומרגשת.
במסגרת סריקות לאיתור הטלות של צבות ים בחופה הדרומי של ראשון לציון, הבחין גיא לויאן, פקח היחידה הימית ברשות הטבע והגנים, בלהקת סרטנים מסוג חולון החוף, שנפלטו אל החוף. זהו סרטן קצר בטן שחי בחופי ים חוליים, פעיל בעיקר בלילה וחי במחילות שהוא חופר בחול מעל קו הגאות העליון (הקו הגבוה ביותר שאליו מגיעים מי הים במחזור הגאות והשפל).
עומק המחילות תלוי בלחות הקרקע, וככל שמתרחקים מהחוף - החולון צריך לחפור את מחילותיו עמוק יותר כדי להגיע לסביבה לחה דיה. עומק המחילות הוא בדרך כלל 80־90 ס"מ.
ברשות הטבע והגנים מספרים כי עיניו של החולון נישאות גבוה על סוג של גבעולים, כדי להגדיל את שדה הראייה שלו. בחוף הים החולי, שבו אין מחבוא מלבד המחילה, שדה ראייה רחב הוא יתרון משמעותי. התאמה אחרת של חולון החוף לסביבה החופית החולית היא קצוות הרגליים המחודדים, המאפשרים לו להיטיב את הליכתו על החול.
הוא לחלוטין אינו מזיק לאדם, אבל המין המקומי של הסרטנים מצוי בסכנת הכחדה, על פי אמנת ברצלונה, והוא אף מוגדר כנכס טבע מוגן בישראל בהתאם לחוק שמורות הטבע.
התרעות פיקוד העורף