“בחודשים שאחרי 7 באוקטובר לא חשבתי על זה בכלל כי פונינו מהבית והייתי עסוקה בהישרדות, אבל בהמשך, כשחזרנו לעין הבשור, התחלתי לחזור בהדרגה לעשייה. הבנתי את החשיבות ואת הדחיפות של העניין, פתאום נהיה ממש בוער להקים מרחב מרפא שכזה. המשפחה שלנו תרמה את השטח שמשתרע על 20 דונם, ויצאנו לדרך".
להנציח את דודי
החווה, שנקראת “דיאלוג לחיים", היא חוות הצלה לבעלי חיים ומרחב מרפא לבני אדם, שממוקמת בלב המועצה האזורית אשכול. “המקום יסייע בשיקום הקהילה שנפגעה ב־7 באוקטובר", היא מסבירה. “וזו תהיה גם חווה שיקומית לבעלי חיים שמגיעים מבית מזניח, או צריכים טיפול רפואי מיוחד או שיקום".
שפר שואפת לחיזוק החוסן האישי והקהילתי של תושבי הסביבה. היא מדברת על מרחב שיקומי־טיפולי, שמבוסס על הקשבה, חמלה ובניית אמון בין כל היצורים החיים. תהליכי העיבוד והריפוי יתמקדו בשיקום תחושות הביטחון והאמון שנפגעו אצל התושבים, וביצירת מרחב בטוח לעיבוד הפגיעה והטראומה.
“אני כבר מעל 25 שנים בתחום של עבודה חינוכית־טיפולית עם בני נוער ועם אוכלוסיות מגוונות", היא מפרטת. “למדתי קורסים שמכשירים לעבודה עם בעלי חיים: אילוף סוסים, רכיבה, רכיבה טיפולית, אילוף כלבים וכלבנות טיפולית, וגם קורסים שונים בפסיכולוגיה. לפני 12 שנים אני והשותפה שלי, שולי כליל, שהיא פסיכולוגית קלינית, פיתחנו גישת טיפול ייחודית בשם ‘דיאלוג לחיים’.
לפי השיטה, לא משנה אם יש מולך כלב, סוס או בן אדם – הבסיס הוא יצירת מערכות יחסים מיטיבות. זה שונה מאוד ממה שנהוג בטיפול עם בעלי חיים כי אנחנו לא כופים את הרצונות שלנו על האחר. זו עבודה מאוד דיאלוגית ומתחשבת. מבחינה חינוכית וטיפולית זה תואם את הערכים שאני רוצה להעביר לעולם".
את החווה בחרה שפר להקדיש לזכרו של אחיינה האהוב, דודי תורג’מן ז"ל, תושב מושב שדה ניצן, שנרצח ב־7 באוקטובר בעת שהיה בדרכו לביתו ממסיבת הנובה, והוא בן 26: “לדודי ולי היו הרבה דברים משותפים, ואחד מהם היה האהבה הגדולה לבעלי חיים ולטבע. היה בינינו שיח על החלום הזה שלי, להקים חווה כזו.
לכן החווה היא בדמותו, ברוחו ולזכרו. חשוב לי להנציח אותו ואת הלב הרחב והטוב שלו. בחווה יהיו גם תרפיות בחקלאות, בגינון, בנגרות ובמסגרות, כי דודי היה מאוד כישרוני, אהב לבנות הרבה דברים בעץ ובברזל. אלו דברים שמסייעים לאנשים שזקוקים לריפוי בתהליכים משקמים".
איך שהתחילו אזעקות צבע אדום הם נסעו בכיוון הבית. כשאחותו צלצלה אליו פעם נוספת, הוא כבר לא ענה, וגם החברים שלו לא ענו. סביב השעה 7 ידענו שמשהו קרה, אבל לא ידענו מה בדיוק. במשך כל היום חיפשו אותו, ולא מצאו. גם לנו וגם לאחותי ולמשפחתה היה אסור לצאת מהבתים כי המחבלים היו עדיין באזור, והיו קרבות יריות. בסופו של דבר, בערב, מישהו ראה את האוטו שבו דודי וחבריו נסעו במרחק חמש דקות נסיעה משדה ניצן. באותו צומת נמצאו 16 גופות. המחבלים עשו שם מארב וירו בכל מי שעבר".
נשארים בבית
באותה שבת ארורה הייתה שפר בביתה בעין הבשור עם שלושת ילדיה. “ב־6 וחצי בבוקר כולם ישנו בבית, חוץ ממני", היא משחזרת. “שמעתי פיצוצים חזקים מאוד והבנתי שמשהו חריג קורה. זמן קצר אחרי זה הילדים ואני היינו בממ"ד, ויואב, בן זוגי, שהוא הרבש"צ של המושב, יצא להגן עליו. אלו היו שעות מורטות עצבים של דאגה לשלומם של יואב ושל דודי. את מה שקרה לנו ב־7 באוקטובר אני לא מעכלת עד היום. אני חושבת שייקח לנו הרבה זמן להשלים את הפאזל הזה, את כל האבידות באסון שקרה".
חודשיים לאחר שפונתה עם ילדיה ועם שאר תושבי עין הבשור למלון באילת, שבה שפר לביתה וחברה לבן זוגה שנשאר במושב. “נולדתי במושב שדה ניצן, ועברתי לעין הבשור, שנמצא במרחק חמש דקות משדה ניצן", היא מספרת. “כל החיים אני במועצה האזורית אשכול, ואלו החיים שאני רגילה אליהם. נכון לעכשיו, רוב תושבי עין הבשור חזרו לבתיהם. אומנם יש כאן הרבה רעשי מסוקים, יריות ומלחמה, אבל זה הבית שלנו. לכן גם היה לי ברור שהחווה תהיה צמודה לעין הבשור".
"מבחינתי, החווה הזו תקום עם הקהילה של אשכול", מסכמת שפר, מייסדת ומנכ"לית עמותת “דיאלוג לחיים", שרתמה למיזם את כוחות גיוס ההמונים ומציינת לטובה את תוכנית “אתחול" של ארגון “קולות", שנתנה לה כלים לפיתוח הפרויקט. “חברי הקהילה עוזרים להקים את החווה למען הקהילה, כי הקהילה ממש שבורה, פיזית וגם נפשית. לכן השיקום חייב לקום פה. אם בעבר חשבתי להתקדם לכיוון אזור המרכז, עכשיו ברור שאני לא אזוז מהמועצה האזורית אשכול".
התרעות פיקוד העורף