אבל הדרך הייתה מלאה בקשיים: היה צריך להרים את הכיכר מעל פני הים ולשקע את רחוב הירקון לתנועה חלקה בין רכבים להולכי רגל. הפתרון, אם כך, היה להגביה את הכיכר מעל קו הים. ב-1975, הקומפלקס נפתח בטקס חגיגי והפך למוקד מסחרי מרכזי עם בתי קפה, מסעדות וחנויות - מרכז משיכה לתיירים. אך החלום התפוגג מהר.
בעלי העסקים החלו להיתקל בקשיים, כאשר העירייה עצמה בנתה את הכיכר תוך חריגות בנייה, מה שיצר מצב אבסורדי בו לא ניתן להוציא רישיונות לעסקים שפעלו שם. בשנות השמונים, הכיכר כבר החלה להידרדר. הזנחה, רעש מכוניות, ושמועות על גורמים עברייניים שהשתלטו על חלק מהחנויות הרחיקו את הציבור.
לאה, תושבת העיר שנולדה וגרה בשדרות בן גוריון עוד כשנקרא שדרות קרן קיימת, מספרת כי איזור כיכר אתרים היתה עבורה: "סוג של קהילה בפני עצמה. בעיניי כיכר אתרים היא הלב של תל אביב, גם עם הבעיות והשינויים שעברה. עכשיו, כשמחליטים להרוס את הכיכר אני מרגישה כאילו חותכים עוד פיסה מנשמת העיר".
חן נזכר כי האווירה של חו"ל עם התיירים מהמלונות ופאב 'הטרמינל' הסמוך, והגלידה האמריקאית בקיוסק על החוף. "הסקייטפארק המאולתר שבו קפצנו מהמדרגות וכמובן התהפכנו, בשביל לקבל טיפול מהתיירות הבלונדיניות שגם מילאו את הפאבים שהיו בכל הככר. גרנו שם. הכרנו את כל המעברים הסודיים ואת כל הפינות המוסתרות בזמן שלא היו מצלמות. כיכר סדום היה יכול להיות שם מתאים יותר".
עם הזמן, הכיכר התמלאה בעסקים מפוקפקים, ולבסוף, ב-2012, הפך מבנה הקוליסאום למועדון חשפנות. בשנת 2019, הוא נסגר בעקבות עתירות של תושבים וארגונים, ונותר נטוש והיו בו אירועים קהילתיים. כיום, מתנוססים בלב הכיכר שרידי חזון של עיר מתחדשת, שמצד אחד רוצה להתקדם, ומצד שני נופלת קרבן לאינטרסים פרטיים, כיכר שמשקפת את האופן בו אידאלים מתנפצים אל מול מציאות מורכבת, עלבון של קו רקיע נבלע, וים שהולך ונעלם בין החומות הגבוהות של שיקולי נדל"ן, שאתמול קיבלו גושפנקא להציב מגדלים בכיכר שהפכה לסמל.
התרעות פיקוד העורף