"ביום רביעי האחרון עוד דיברנו", משחזר בכאב ארי. "הוא התקשר שהוא צריך איזו עזרה בירושלים. חשבתי בכלל שאני היחיד שהוא דיבר איתו, אבל הוא התקשר לעוד כמה חברים כדי לנסות לעזור. זה היה הוא - תמיד מחפש לעזור לאחרים". הקשר בין השניים נמשך שנים ארוכות. "אני מכיר אותו עוד מתקופת הישיבה," מספר ארי.
"אחר כך הוא הלך לצבא, שירת בהתחלה ביחידה לוגיסטית, ואחר כך ביקש לעבור לקרבי. כשנפתחה איחוד האמירויות, אני והוא עברנו לגור שם. היינו ממש בהתחלה של הקמת הכשרויות והמסעדות הכשרות".
הקשר ביניהם היה הדוק במיוחד: "נסעתי לחתונה שלו בארצות הברית, היינו לפני זה בשבוע טיול בכמה מדינות. הוא הגיע לחתונה שלי לפני חצי שנה. אני נוסע אליו המון לדובאי, הוא מגיע אלינו לבית הרבה פעמים כשהוא בארץ. היינו חברים מאוד מאוד טובים".
הרצח המזעזע מטלטל את הקהילה היהודית והישראלית באזור. מאור, ישראלי המתגורר בדובאי שלוש שנים, משתף בחששות המתגברים: "המצב פה יחסית טוב, לא מרגישים שיש איום או משהו. אבל המקרה של החב"דניק כן מעלה חששות. אני לא מסתובב עם סממנים או משהו שיכול להסגיר את זה שאני מישראל, ואם להגיד את האמת, אני גם לא חושב שאגיד שאני מישראל, לפחות לא בתקופה הזאת של המלחמה".
השפעות הרצח כבר מורגשות בקהילה המקומית. "אני מדבר עכשיו עם כל כך הרבה אנשים שחיים שם ועובדים שם," מספר ארי. "חלקם אומרים לי שהם חוזרים לארץ. אני יודע שחב"ד לא תפסיק וחב"ד תמשיך להיות שם, זה משהו בטוח. השלוחים במומביי, לפני כמה שנים שהיה את האסון, גם המשיכו".
"זה לא משהו שאתה מבין," מסכם ארי בכאב. "איחוד האמירויות זה לא מקום שאתה חושש בו. עם כל הזרות, אתה מרגיש במקום הכי בטוח בעולם. זה לא משהו שאתה מאמין שיכול לקרות, לא באיחוד האמירויות ובמיוחד לא לקהילה".
התרעות פיקוד העורף