אמיר נעים, בן 27 מקיבוץ ארז, נולד, גדל, לחם ונפל בקיבוץ שהיה מרכז חייו. ב-7 באוקטובר 2023, במהלך מתקפת הטרור על יישובי עוטף עזה, אמיר לחם בגבורה בקיבוצו ונהרג. למרות האובדן הכבד, משפחתו וחבריו ממשיכים לספר על חייו המלאים והמשמעותיים שהותירו חותם על כל הסובבים אותו.
אמיר הוא בנם הצעיר של אורנה ואשר, בעלה של שחר, אבא של רפאל ואח למורן ודקל, ילד שובב ודעתן שהשפיע על כל מי שפגש. הוא ניחן באופי עצמאי, עמידה על עקרונותיו ויכולת מופלאה לייצר קשרים עמוקים עם אנשים מכל הגילאים. הוא היה עוזר לאחרים בעדינות ובכבוד ותמיד היה ראשון לקחת יוזמה ולעזור.
"מכיוון שעשה גם מילואים רגילים לא היה לאמיר נשק בכיתת הכוננות, ובכל זאת החליט אמיר לצאת מהבית רק עם האקדח האישי שלו, בדרך קיבל נשק של חבר שלא היה" מוסיפה אורנה אימו. לצד לחימתו למען ביטחון המדינה וחבריו ומשפחתו בקיבוץ, אמיר חי חיים מלאים – אמיר היה אוטודידקט, כל נושא שעניין אותו הוא חקר ולמד בעצמו, הוא בישל בירה, יצר סכינים, אהב לעשן בשרים ולארח מעגלי חברים רחבים, בהם היה תמיד "הדבק המחבר". אמיר היה סטודנט להנדסת כימיה ועבד כסטודנט באינטל.
הסיפור האישי של שחר, שהביאה לעולם את רפאל, מדגיש את הכוחות הנפשיים והמשפחתיים של כל המעורבים – רגע של חיים חדשים שמביא עמו גם תקווה ואור. בדיוק ביום בו ציינו בני משפחתו וחבריו של אמיר את חצי השנה לנפילתו, הגיעה לעולם מתנה של חיים – בנו, רפאל. השם שאמיר בחר עוד בחייו. עבור המשפחה, זהו לא פחות מסימן של המשכיות, חיזוק ונוכחותו של אמיר בחייהם, גם אחרי לכתו.
היוזמה להקים את המצפה משמרת את מורשתו של אמיר ומשקפת את ערכי הקהילה והעזרה ההדדית. התמיכה במיזם מגיעה מחברי קיבוץ ארז וממוסדות מקומיים, בהם מפעל "ארז מוצרים תרמופלסטיים", שבו עובדים הוריו של אמיר. המפעל מנוהל על ידי אשר נעים, אביו של אמיר, ואורנה נעים, המשמשת כמנהלת הרכש של המפעל. המפעל, הנחשב חלק בלתי נפרד מהקהילה העסקית בקיבוץ, הוא גם חבר בהתאחדות התעשיינים מרחב דרום אשר מלווה ותומכת במפעלים באזור לאורך השנים, ובמיוחד בתקופה זו, שבה התעשייה המקומית מתמודדת עם אתגרים גדולים בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר.
התרעות פיקוד העורף