“בהתחלה צחקנו על זה, אבל מהר מאוד הבנתי שזה רציני, בייחוד כשהוא הקפיד לכתוב בכל יום, בהודעות וואטסאפ שהיה שולח לנו בקבוצה המשפחתית או במחברת שהיה לוקח איתו ללחימה בעזה. לדניס היו הרבה שגיאות כתיב, ויום אחד הוא אמר לי: ‘אני רוצה להוציא ספר עם כל מה שאני כותב. את רוצה להיות העורכת שלי?’. אין לי שום קשר לעריכה, אני רק יודעת עברית טוב. אמרתי לו ישר: ‘כן, בטח, יאללה, אני הולכת על זה’. לא האמנתי שהוא באמת מתכוון לזה".
הפעם האחרונה שיקימוב כתב ביומן הייתה בתום סבב הלחימה הראשון ב־1 בינואר 2024. לאחר חופשה קצרה הוא חזר לסבב שני, וב־2 במרץ הוא נהרג בקרב בח’אן יונס. “דניס והצוות שלו היו צריכים לחבור לצוות אחר בנקודה מסוימת בדרום הרצועה, כשהם נתקלו במארב של מחבלים", משחזרת אחותו. “דניס היה היחיד שנפגע בהיתקלות הזו. הוא חטף כדור בבטן, בדיוק מתחת לאפוד המגן, ונהרג במקום".
“ובעניין שלי, בכל פעם שאני קוראת את הספר אני שומעת במוח ובלב את הקול של דניס. אני לא קוראת את זה כיומן שכתב אדם שמת, כי אני מכירה אותו והוא חי ונוכח אצלי כל הזמן. חלק מהדברים שכתובים שם הוא סיפר לי גם בשיחות שלנו, ככה שזה מאוד מוחשי לי. עכשיו, כשאני קוראת את הספר, אני אומרת לעצמי ‘איזה הזוי שהוא לא פה’. כל כך חסר לי הבן אדם הזה".
דניס יקימוב נולד ב־3 ביולי 1990 באוקראינה, כבנם השני של ילנה וסרגיי. בנוסף לדיאנה יש לו שני אחים, איגור ודימיטרי (דימה). “ההבדל בין דניס לביני הוא תשע שנים. אני, בניגוד לאחיי הגדולים, נולדתי בישראל", מספרת דיאנה. “המשפחה עלתה לארץ בשנת 1997 והשתכנה בבאר שבע, העיר שבה גדלנו. כמו כל ילד עולה חדש, גם לדניס היו קשיי הסתגלות והתאקלמות, במיוחד כשהוא לא ידע לדבר ולכתוב בעברית. אבל הוא היה כל כך חכם שהוא למד מהר, וגם הצליח לשמור על ציונים גבוהים. דניס תמיד היה חייכן וחברותי, והיה מקובל מאוד. הוא היה אהוב על כולם – וגם אהב את כולם. ערך שהיה חשוב לו מאוד הוא עזרה לזולת".
את שירותו הצבאי עשה יקימוב כלוחם בהנדסה קרבית, ובהמשך נעשה גם מפקד בגדוד 603 בחיל. “כל האחים שלי בחרו ללכת לשירות קרבי, וכמו איגור, האח הבכור, גם דניס ודימה היו לוחמים", אומרת דיאנה. “הם רצו לעשות שירות משמעותי, ללחום למען המדינה, זה הדבר הכי חשוב להם, ולדניס במיוחד כי הוא היה פטריוט בכל רמ"ח איבריו. דניס מאוד־מאוד אהב את ארץ ישראל ונהג לטייל בכל מיני מקומות בארץ. הוא גם היה מורעל על הצבא, היה מגיע לכל תרגיל במילואים ולכל ערב גיבוש. גם כשהיה יכול ללכת הביתה הוא בחר להישאר עוד כמה ימים כדי להיות עם החבר’ה מהמילואים. הוא אהב את כולם שם, עזר להם ולימד את כל מי שהתקשה קצת. אחרי שהוא נהרג, האחים שלו לנשק סיפרו לנו דברים עליו, והבנו ש’דניס של הצבא’ היה בדיוק אותו דניס שבאזרחות. הוא לא השתנה".
דניס יקימוב עבר להתגורר בפתח תקווה, נישא לחברתו דריה קזנסקיה ובשנת 2016 נולדה בתם דנילינה. גם אחרי שהתגרשו שמרו בני הזוג על יחסים קרובים. “היה חשוב לדניס שהמשפחה תמשיך להיות משפחה, וזה שלא מסתדרים כזוג, לא אומר שלא צריך לשמור על יחסים טובים", דיאנה מסבירה. “אנחנו בקשר הדוק מאוד עם דריה. היא חלק מהמשפחה שלנו".
7 באוקטובר תפס את יקימוב רגע לפני שיצא לטיול בארץ עם אחיו הצעיר דימה. “מוקדם בבוקר, כשהתחילו האזעקות, דניס ודימה הבינו שהם כבר לא יצאו לטיול", דיאנה מספרת. “כשהתחילה להתבהר התמונה, שפרצה מלחמה ושכנראה יש חטופים, היה ברור לדניס שהוא מתגייס מיד למילואים. הוא ארז תיק ויצא לקרבות".
התרעות פיקוד העורף