בדירתו בבית גיל הזהב "גלית" בקרית מוצקין, מפליג סנדלר במנהרת הזמן לילדותו הסוערת בברית המועצות ערב מלחמת העולם השנייה, אר בסופה הוא מצא עצמו טס בשמי ברלין המופגזת. "רק לאחר ששמעתי את הכרוז שבקע מהרמקולים בעיר, הבנתי שפרצה מלחמה", מפר סנדלר אר התגורר בתחילת המלחמה בעיר האוקראינית חמליצק, שהיתה אז חלק מברה"מ.
עם פרוץ המלחמה, הוא מצא עצמו במסע בריחה ביחד עם אימו הרחק ככל הניתן מקו החזית, אלא שאביו, נאלץ להישאר מאחור עקב תפקידו כאח בית בבית חולים מקומי. עד מהרה, אביו גוייס לצבא האדום, במטרה לבלום את התקדמותם המהירה של הכוחות הגרמניים ובשנת 1942, בעיצומה של המערכה על העיר סטלינגרד, אביו מצא את מותו.
"שנה אחר כך הגיע תורי להתגייס לצבא האדום", משחזר ליאוניד – "גוייסתי ליחידה מסווגת של חיל האוויר הסובייטי, שפעלה בעומק שטח האוייב. במסגרת תפקידו, ליאוניד, אז רק בן 16, שירת כצלף וקשר במטוסי התקיפה הרוסיים שפשטו על החזית הגרמנית. בשנת 1944, לאחר שעשה דרכו חזרה לכיוון ברה"מ בתום עוד גיחה בחזית, מטוסו של ליאוניד נפגע והחל לצנוח במהירות.
"בקושי הצלחנו להחזיק את גובה הטיסה שלנו עם מנוע אחד, אבל למזלנו הספקנו לעבור חזרה לגבול רוסיה", הוא מספר על רגעי הדרמה – "ברגע שחצינו את הגבול והבנו שאנחנו בדרך להתרסקות, קפצנו מהמטוס עם מצנחים באמצע השמיים". במשך חמישה ימים, ליאוניד וחבריו ניווטו את דרכה בחזרה לבסיס ללא אוכל, ללא מים ועם ציוד כד על גבם אותו אסור היה להם לנטוש.
"כשהיינו על סף התמוטטות הצלחנו להגיע לבסיס, אלא ששם חיכתה לנו הפתעה", הוא מספר עוד – "המפקד נדהם לראות אותנו. הוא כבר הורה לאזור את החפצים שלנו ולשלוח אותם אל המשפחה בצירוף הודעה על מותנו. אף אחד לא האמין שנותרנו בחיים". שלושה ימים לאחר מכן, ליאוניד וצוותו יצאו למשימה מסכנת חיים, כשהפעם כנפי המטוס פנו לכיוון ברלין.
"במשך חודשים ארוכים לקחנו חלה בלוחמה האווירית מעל מי ברלין", הוא מספר עוד – "כוחות קרקעיים שכבר שהו על אדמת גרמניה סייעו לנו והאירו עבורנו מהיבשה את נקודת התקיפה. ב-30 באפריל 1945, בשעה 4.00 לפנות בוקר, הפגזנו את העיר בפעם האחרונה. אזי זוכר שגם בימים הבאים, איש לא האמין שהמלחמה נגרמה".
עקבת שירותו הצבאי ותרומתו למערכה, ליאוניד זכה במרוצת השנים בעיטוי גבורה רבים ואף הוכר כגיבור מלחמה באוקראינה, אליה שב לאחר שחרורו מהצבא ב-1951. לאחר שירותו, ליאוניד סיים בהצלחה לימדי אנגלית באוניברסיטת לבוב, שם הכיר את רעייתו זינה ונולדו להם שני ילדים. בשנת 1991, ליאוניד עלה לישראל ביחד עם בני משפחתו. לאחר כמה שנים הוכר כגיבור מלחמה גם בישראל, כאשר ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, העניק לו אות גבורה רשמי.
התרעות פיקוד העורף