אך הרגשנו גם דבר נוסף - את הרצון לא לוותר. את הרצון לבנות מחדש. היום חזרנו כדי להביע את הערכתנו לאומץ שלכם ולהביע את הערצתנו כלפי הכוחות שאתם מפגינים בשיקום ובהתחדשות. ובכל זאת, הלוואי שהמצב היה שונה. לא כל החטופים שבו הביתה. המלחמה עדיין נמשכת, ורבים מכם עדיין לא יכולים לשוב לכאן.
ראינו את הגלריה לאמנות שהושמדה, וחווינו זאת כמתקפה על ערכי הקיבוץ; פתיחות, תרבות ואנושיות. לכן, הבטחנו לעזור בשיקום המקום הזה. ועדיין, אנו רחוקים מהעתיד שאליו ייחלנו. הקיבוץ עדיין אינו מיושב, הפצעים עמוקים. משפחות אבלות, ואנו ממשיכים להמתין לשובם של החטופים ולייחל לחיים ולביטחון. 585 ימים לאחר הטבח, עדיין ישנם חטופים בידי חמאס, בהם גם אזרחים גרמנים. גורלם הוא פצע פתוח. גרמניה לא תשכח אותם, ואני לא אשכח אותם. קולנו לא יידום – כל עוד הם לא שבו".
הנוכחות שלך כאן היום היא ביטוי לידידות אמיתית ולערכים המשותפים שמחברים בינינו. אנו מזמינים אותך לחזור לבארי שוקקת חיים, לשמוע שוב את צחוק הילדים, ולחזות בפיסת גן העדן הקטנה והמתחדשת שלנו. מבקשים אנו להודות גם לכבוד הנשיא הרצוג ורעייתו מיכל על הליווי והתמיכה לאורך כל התקופה המאתגרת ובליוויה הנחוש והחכם של מיכל בתהליך הקמת הגלריה".
מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך', אמר ניטשה - וצדק. היום הזה הוא ביטוי טהור, לשותפות הגורל האנושית. תיקון ההרס, גם באופן סימבולי, הוא התגלמות הבחירה להיאחז בחיים, באנושיות, ביופי, בעולם שנדמה שכבר אין בו מקום לכל אחד מן הדברים האלו".
התרעות פיקוד העורף