"המכה על איראן היא אמנם גדולה מאוד", מסביר ברעם, אולם הוא ממהר להוסיף כי "צריך לזכור שאיראן זאת מדינה שגודל האוכלוסיה שלה הוא פי עשרה משלנו, קרוב למאה מיליון תושבים, והשטח שלה גדול מזה של מדינת ישראל פי שמונים." המסר ברור: "אתה לא מוריד על הברכיים בשבועיים או בשלושה שבועות מעצמה כזאת".
החלק הראשון: "איראן לא יכולה להעשיר אורניום, או לזקק פלוטוניום". השני מתמקד בפירוק מה שהוא מכנה ציר ההתנגדות: "על איראן להתחייב לנטרל את מה שהם מכנים, 'ציר התנגדות' ואנו מכנים זאת 'טבעת האש'". החלק השלישי: "איראן צריכה לחתום עם ישראל על הסכם של שביתת נשק".
אולם ברעם מודע היטב לקושי במהלך כזה ולסיכונים בתגובה האיראנית. סביר שהם יסרבו לדרישות, וידרשו הפסקת-אש בלי תנאים. במצב זה הם יוכלו להתאושש ולהתחזק שוב בלי שום התחייבות מצידם, עד לעימות הבא. "האיראנים אף מאיימים שאם מצבם יחמיר "הם יכולים להשתגע".
הוא מתאר בפירוט את ארבעת האיומים האיראניים: "תקיפת כוחות אמריקאים באזור, תקיפת תעשיות הנפט של האמירויות וסעודיה, סגירת מיצרי הורמוז, ואם תרגיזו אותנו מאוד, אנחנו נרוץ לפצצה". במקביל, ברעם מציע אמצעי לחץ ישראליים פוטנציאליים ובעיקר איום "להחריב את הכלכלה האיראנית". הדרך הקלה ביותר לעשות זאת היא "ריסוק 90% מייצוא הנפט של איראן ע"י החרבת האי ח'ארג, שהוא מרכז הייצוא.
הבעיה: העם האיראני יסבול מכך מאד, ואנו דווקא רוצים בידידותו. מחוץ לאיראן, הדבר יקפיץ את מחירי הנפט בעולם. מי שייפגע הם העולם השלישי ואירופה, אך בעיקר סין, וישראל תשלם על כך במטבע פוליטי. בנוסף לכך, אם האי ח'ארג יעלה באש איראן עלולה להדחף להודיע שכיוון שאיננה יכולה לייצא נפט גם ערביי המפרץ לא יוכלו, והיא תסגור את המיצרים.
יש גם אפשרות לפגוע בכלכלה האיראנית דרך פגיעה בנמל בנדר עבאס, שתעצור 80 אחוז מהייבוא והיצוא האיראני שלא קשור לנפט. זה כשלעצמו לא יעלה את מחירי הנפט, אבל הם מאיימים לתקוף את תעשיות הנפט באמירויות ובסעודיה כתגובה, והם כבר עשו זאת בעברץ זה בוודאות יקפיץ את מחירי הנפט". ברעם רואה אם כן כעין מאזן איומים. "שני הצדדים הלוחמים מחזיקים חרב דמוקלס זה מעל לראשו של זה. ארצות הברית יכולה ליצור את ההבדל, והיא חייבת זאת לנו".
עם של כלבי תקיפה
ברעם מסביר: "לפני חדשיים הגיש טראמפ לאיראן אולטימטום שעד אמצע יוני עליהם להסכים לפרק את תעשיית הגרעין שלהם או שיקרה להם משהו לא טוב. החדשיים חלפו, והאיראנים מסרבים. טראמפ איננו רוצה לערב את ארצות הברית בלחימה ישירות. כדי שלא יהפוך לחוכא ואיטלולא, נוח היה לו לכן שישראל תתקוף, והיא עושה זאת בהצלחה מעוררת השתאות. אבל אנו איננו מסוגלים להרוס את תעשיית הגרעין האיראנית, רק לגרום לה נזק. גם הפלת המשטר מוטלת בספק גדול מפני שאכזריות הדיכוי מרתיעה את ההמונים מלצאת לרחובות."
ישראל צריכה לכן לדרוש מממשל טראמפ לחלץ אותה עם השגים שיצדיקו את הסיכון העצום שביציאה למלחמה נגד אוייב גדול כל-כך. ברעם מדגיש: "על האמריקאים לפעול להחלטת מועצת-הביטחון שתכלול 1. הפסקת-אש שתותנה בכך שאיראן תחתום ישירות עם ישראל על שביתת נשק. 2. על איראן להתחייב לפרק את תעשיית הגרעין שלה. 3. על איראן להתחייב לפרוק את הנשק מ"חזית ההתנגדות", מחמאס וחיזבאללה ועד עיראק והחות'ים".
לבסוף, "מול חמאס ישראל צריכה להשיג מטראמפ מכתב בדומה לזה שקיבלה מממשל ביידן. למרות הפסקת האש בצפון, המכתב של ביידן מאפשר לנו להגיב באש על כל הפרה מצד חיזבאללה. הסידור הזה מוכיח את עצמו. יש הבדלים בין שתי הזירות, אך כעקרון צריך לשכפלו מול חמאס".
התרעות פיקוד העורף